אלישי בן יצחק (עו"ד ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט')פרשת וילך פותחת בפסוק: "וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל". השימוש המקראי במילה 'וילך' מעוררת עניין בקרב פרשני המקרא, המנסים כל אחד בדרכו שלו ליתן משמעות למילה וילך, ולשאלה לאן הלך משה.
מבחינה כרונולוגית ולפי סדר הפרשיות פרשה זו נאמרת אחרי מעמד הברכות והקללות, ואחרי שקראנו בפרשה הקודמת "אתם נצבים היום כולכם". משה לפי המתואר בפרשה שלנו נמצא בסוף ימיו, כפי שמתאר לנו הכתוב: "ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום". נתון זה מחדד עוד יותר את השאלה מה ביקש עתה משה להגיד לבני ישראל ומה משמעות המילה 'וילך'. האבן עזרא, מפרשני המקרא מסביר: "הלך אל כל שבט ושבט להודיעם שהוא מת, שלא יפחדו. וחזק לבם בדברי יהושע, על כן כתוב אחריו: ואתה תנחילנה אותם". מדברי האבן עזרא עולה שמשה רבינו ביומו האחרון בתפקיד הולך משבט לשבט כדי להיפרד מהם, וכדי לחזק ולבצר את מנהיגותו של יהושע.
בגישה דומה נוקט גם ר' משה בן נחמן, הרמב"ן, מוסיף ומשמיענו: "כאשר השלים כל דבריו אז הלכו כל הנצבים לפניו והטף והנשים איש לאהליו, ולא הוצרך הכתוב להזכיר זה כי כבר אמר: 'אתם נצבים היום כולכם לפני ה' א-להיכם, לעברך בברית ה' א-להיך ובאלתו', ואחרי עברם בברית ילכו מלפניו. ויאמר הכתוב עתה כי משה הלך ממחנה לוייה אל מחנה ישראל לכבודם כמי שרוצה להפטר מחבירו ובא ליטול רשות ממנו". מסביר הרמב"ן בתום הצד הפורמלי ולאחר שכולם התפזרו לבתיהם, התחיל משה מסע ישראלי בין כל השבטים והמחנות בישראל כדי להיפרד מהם, וזאת משום כבודם של ישראל.
וכך גם מסכם את הדברים הרב שמשון רפאל הירש: "ויש באפשרותו לפנות עתה לצרכי השעה, לדברים שעדיין מוטלים עליו לפני מותו: להיפרד מן העם (פסוקים א–ו); להציג בפניהם את יורשו עם דברי עידוד וחיזוק המופנים אליו (פסוקים ז–ח); למסור לכהנים ולזקני האומה את התורה שבכתב שתושלם עד אז, ולהורותם שצריך לקרוא אותה במקדש בכל שנה שביעית לפני העם הנאסף שם לחג הסוכות (פסוקים ט–יג)".
כפי שראינו משה מניח כעת את עיקר מאמציו, בין היתר לביצור מנהיגותו של יהושע, וכך אנו קוראים: "ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם אתה תנחילנה".
על הצורך בחיזוק מעמדו של יהושע עומד החזקוני ומסביר: "שלא יאמרו למחר בעוד שמשה קיים לא נתן לך רשות". ור' לוי בן גרשון, הרלב"ג מוסיף ואומר: "אמר זה לעיני כל ישראל כדי שיבטחו בו יותר ויכנסו לעשות מצוותו".
מעבר לרצון לביצור מעמדו של יהושע כמנהיג וכממשיכו של משה. יש מקום לשוב ולברר מה ראה צורך משה בביצור מעמדו של יהושע כמנהיג. דומה כי תשובה לשאלה זו נעוצה בעובדה שאחד התנאים היסודיים החשובים והנצרכים לכל מנהיג הינה הערכה וכבוד מצד הציבור. כך למשל על הפסוק "ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים ויודעים ואתן אותם ראשים עליכם" מסביר הספרי: "שיהו מכובדים עליכם". כך למשל כאשר נדרש הרמב"ם בהלכות מלכים לפסול מועמדים לתפקיד מלך או כהן גדול הוא קובע: "ואין מעמידין מלך ולא כהן גדול, לא קצב, ולא ספר, ולא בלן, ולא בורסי, לא מפני שהן פסולין אלא הואיל ואומנותן נקלה העם מזלזלין בהן לעולם, ומשיעשה במלאכה מאלו יום אחד נפסל". במילים אחרות הרמב"ם מונה רשימה בעלי אומנות, קצב, בלן, ספר, מעבד עורות, אלו אינם יכולים להתמנות ולשמש בהנהגה הבכירה בעם ישראל, והסיבה משום "אומנותן נקלה והעם מזלזלין בהן".
אלא שכאן עולה השאלה, וכי באמת ניתן להניח שיהיה מנהיג שיהיה מקובל על כולם. הרי למצוא דופי ניתן למצוא בכולם. כך למשל ביקורת מצאנו גם על משה רבינו, כאשר קורח ועדתו באו והתריסו בפני משה "מדוע תתנשאו על קהל ה'". וכאשר נדרש המדרש להסביר מדוע היה צריך משה ליתן דו"ח ציבורי על ההכנסות וההוצאות בפרויקט בניית המשכן הוא מטעים ומסביר שמשה עשה כן רק "מפני ששמע ליצני הדור שהיו משיחין אחריו".
גם במלכתו של שאול לצד אלו שתמכו, "ויריעו כל העם ויאמרו יחי המלך", היה קומץ בעם ישראל שלא יקבלו את הנהגתו של שאול, ועליהם אנו קוראים: "ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה, ויבזהו ולא הביאו לו מנחה". אם כך מהי המידה הנדרשת שתכשיר אדם לשמש כמנהיג בעם ישראל. דומה שתשובה לשאלה זו ניתן למצוא בסוף מגילת אסתר כאשר מרדכי היהודי מתמנה לתפקיד משנה למלך היהודי
"כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשוורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו". עיון בפסוק מלמד כי למרת העובדה שמרדכי היהודי כלכל את דרכו באופן שהכתוב מעיד עליו דורש טוב ודובר שלום לכל זרעו" ולמרות זאת במדד האהדה הציבורית אינה בשיאה, ומרדכי מקובל לא על כל העם אלא מרדכי 'רצוי לרוב אחיו'.
צא ולמד עד כמה מנהיגות זקוקה להכרה ציבורית, עד כמה מנהיג צריך להיות נישא על גלי אהדה ציבורית. אומנם התמיכה הציבורית אינה יכולה להיות אבסלוטית אולם בוודאי שתמיכה רחבה במנהיג יש בה כדי לסייע לו במילוי תפקידו. מאידך מנהיג ציבור אינו יכול לבנות את הנהגתו על תמיכה דלה ומצומצמת, מצב מעין זה לא תוביל למנהיגות אמיתית, מנהיגות כזו היא מזוייפת בדיוק כמו מנהיגותו של אבימלך בנו של גדעון שנדרש לשכור 'אנשים ריקים ופוחזים וילכו אחריו'. מנהיגות איתנה ובריאה צריכה להיות מותנית בהכרה ציבורית רחבה, ככל שהיא רחבה יותר כך גם המנהיגות רצויה יותר.
