האם עם ישראל עבר מבול פעמיים?

הפרעות גרמו לייאוש גדול אצל היהודים. הייתה תחושה של סוף העולם. לכן, לא מפתיע שכינו את האירועים- 'המבול'

המבול לא הגיע לעולם סתם כך, אלא כעונש על חטאים. אחרי המבול הבטיח ה' שלא יהיה עוד מבול על הארץ. ואכן, מאז לא התרחש כדבר הזה. ובכל זאת אנו מוצאים בדברי הימים את המונח הזה. איך זה יתכן? הכתוב אומר: "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹקים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס" [ בראשית ו' – יא]. חז"ל מפליגים בתיאורים עד היכן הגיעה ההשחתה. הגמרא בסנהדרין [קח.] אומרת: "א"ר יוחנן דור המבול ברבה קלקלו וברבה נידונו. ברבה קלקלו שנאמר 'וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ' [שם  ח'] וברבה נידונו שנאמר 'כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה'" [שם ח' – יא].

ועוד אמר ר' יוחנן בהמשך כי 'לא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל'. וכל כך למה? מסביר הרמב"ן: "והטעם משום שהוא [=הגֶזֶל] מצווה מושכלת". כלומר, האדם בעצמו היה צריך להבין שאסור לגזול. הרד"ק אומר: "מי שגדול מחברו עושק את חברו ואין מציל מידם", כאשר כוונתו לאלה המכונים "בני האלוהים" אשר חמסו כל אישה ובת שחמדו לעצמם.

הייתה הדרדרות מתמשכת מרצח הבל בידי קין, עבור דרך למך אשר שש אלי קרב ועד ל "בני האלוהים" אשר אינם אלא גדולי החמסנים בדור המבול.

חמסנים מן הסוג הזה אנו מוצאים בדברי ימי ישראל בתקופה שכונתה אף היא בשם "המבול". אחרים כינו אותה גזרות/פרעות ת"ח ות"ט (1648-1649). פרעות איומות אלה בהן נרצחו עשרות אלפי יהודים, אירעו בעיצומו של מרד הקוזקים [=איכרים לוחמים] באוקראינה. מנהיגם בוגדן חמלניצקי, שכונה בפי היהודים 'חמיל הרשע', כרת ברית עם שבטים טאטארים נוודים שבאו מדרום רוסיה. יחד הם פרצו לתוך אוקראינה והיכו את חילות הפולנים, אשר לדבריהם, גזלו את אדמותיהם. בכל מקום בו עברו הקוזקים הם חוללו, בסיוע התושבים המקומיים, טבח וביזה ביהודים. רבים מהיהודים עבדו כחוכרי אחוזות אצל האצולה הפולנית. שני הצדדים הלוחמים התחרו ביניהם מי ירצח יותר יהודים. תיאורים מזעזעים מופיעים בספר 'יֵוֵון מצולה' מאת נתן נטע הנובר שהיה עֵד לפרעות. 5 שנים מאוחר יותר, תקף צבא רוסי בסיוע קוזקים את אזורי רוסיה הלבנה וליטא. גם שם נטבחו יהודים רבים. ואז הגיע "המבול השוודי". בשנת 1656 כבשו השוודים אזורים נרחבים בצפון מערב פולין. הפולנים התארגנו וכבשו את רוב השטח בחזרה. הפולנים טבחו ביהודים, אותם האשימו בשת"פ עם הכובשים.

הפרעות גרמו לייאוש גדול אצל היהודים. הייתה תחושה של סוף העולם. לכן, לא מפתיע שהם כינו את האירועים בשם 'המבול'. הייאוש גרם לכמיהה עזה לגאולה. החיפוש הנואש אחר מושיע, גרם לרבים ללכת שולל אחר משיח השקר שבתי צבי. לעומת זאת, אחרים הגיעו בדרך זו אל החסידות.

מייסד החסידות ר' ישראל בעל שם טוב (1760–1700) וחבריו האמינו כי "מלוא כל הארץ כבודו" ["לית אתר פנוי מיניה"] כלומר, בכל דבר שנעשה בעולם אפשר לראות את יד ה', אפילו בייסורים. גם הצער יכול לגרום לטוב, אלא שכרגע איננו מבינים זאת. אם רק נתקרב עוד יותר אל ה' ונדבק בו, הגאולה לא תאחר להגיע. על מנת להתקרב עוד יותר אל ה' אנו זקוקים לעזרת הצדיק.

הצדיק, לפי החסידות, צריך לגרום לקהילתו לעלות בדרגה ולהגיע לדבקות בה' למרות הייסורים.

ישנם שני טיפוסים של צדיקים, כדברי רבי אלימלך מליזנסק, מהדור השלישי של החסידות: "שהעולם צריך תמיד לשני מיני צדיקים: האחד הוא שיחשוב תמיד בעולמות העליונים ובייחודים, להוסיף אור תמיד למעלה, והאחד, לחשוב בדרכי עולם מה שעולם צריכין: פרנסה וברכה וחיים ושאר הצטרכותם. ובשני מיני צדיקים הוא קיום העולם…". כלומר, הסוג הראשון הוא הצדיק המתבודד המשקיע מאמץ רב יותר בדבקותו האישית בה', כמו נח. הטיפוס השני הוא צדיק הדומה לאברהם אבינו, והוא קרוב יותר לציבור. צדיק כזה מוותר מעט על דרגתו הגבוהה על מנת לקרב את ההמונים לה'.

ואולי בהשאלה מדברי רש"י על המלים "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו"- האם 'בדורותיו' הוא לגנאי או לשבח? האם בדור שלאחר אסון כמו המבול צריך להיות מנהיג צדיק המתעלה לדרגה גבוהה, אך לא מעורר תקווה בעם, או שמא מנהיג שפחות מתעסק בעצמו- אחד כזה שיורד אל העם ומפיח בו תקווה – אותה תקווה שמסתמכת על הבטחת ה' שלא יהיה עוד מבול על הארץ?

(נח תשפ"ג)