הרב אליהו בירנבוים (ראש מכון 'שטראוס עמיאל' להכשרת שליחים, אור תורה סטון)
אחד הכללים החשובים בהלכות גיור הוא שיש לקבל את המסורת היהודית במלואה ולא באופן חלקי. מערכת המצוות היא מערכת אורגנית וכוללת וחז"ל מדגישים את החשיבות של קבלת המצוות כמקשה אחת ללא אפשרות של בחירה ושינוי, כיוון שלא ניתן לפרק את חבילת המצוות לגורמים. יתירה מכך, חוסר קבלת המצוות במלואן ואפילו מצווה אחת או פרט מדברי סופרים, יוצר תחושה שיש יחס של חוסר רצינות ביחס למצוות בכלל, כיוון שהאדם אינו מסוגל לקבל מחויבות כוללת.
הבסיס לעיקרון הוא הגמרא במסכת בכורות: "עובד כוכבים שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד – אין מקבלין אותו, ר' יוסי בר' יהודה אומר: אפי' דקדוק אחד מדברי סופרים" (ל ע"ב). וכן בספרא הגישה העקרונית היא שקבלת המצוות כוללת את כל המצוות: "כאזרח, מה אזרח שקיבל עליו את כל דברי התורה אף גר שקיבל עליו כל דברי התורה. מכאן אמרו גר שקיבל עליו את כל דברי התורה חוץ מדבר אחד אין מקבלים אותו" (ספרא, קדושים פרק ח'). גם הרמב"ם מציין את הצורך בקבלת מצוות מלאה כדי להשוות את מצבו של הגר ליהודי מלידה: "כל הגרים כולם כשיתגיירו ויקבלו עליהן כל המצוות שבתורה… הרי הן כישראל לכל דבר" (הלכות איסורי ביאה י"ב, י"ז). נדמה שחז"ל מדריכים באמירה זו את בית הדין, שעליהם לבחון את הגישה הכוללת של האדם שבא להתגייר לתורת ישראל, אבל הם אינם עוסקים במעמדו של הגר שבדיעבד אינו קיבל את כל מצוות התורה.
ההיגיון הטמון בעקרון זה פשוט, שכן היסוד של הדת היהודית היא האמונה בקבלת התורה מהקב"ה ולכן יש צורך בקבלת עול מלכות שמים, ולעומת זאת, אם מקבלים את המצוות "חוץ מדבר אחד" האדם הוא הבוחר ולא המקבל את המצוות. הסביר הרב משה פינשטיין: "שלפי זה נמצא כשיודע איזה מצות או כולן ואומר על איזו מצוות ואף רק על מצוה אחת שאינו רוצה לקבלם, אף שיודע שהשי"ת ציווה זה בתורתו לישראל, הרי נמצא שאינו מקבל כלל עניין הקבלה שהצריכה תורה לגר לקבל, שהרי אינו מקבל מחמת ציווי השי"ת בתורתו אלא מחמת בחירתו, בין אם הוא מחמת שמבין טעמן בין אם הוא מחמת שקל לפניו לקיימן" (דברות משה, יבמות ס' ל"ז, ענף ד' עמ' תק"ז).
דברים מחודשים כתב הרב חיים עוזר גרודזנסקי על נושא זה. לדעתו, משמעות קבלת המצוות הינה קבלה מלאה מתוך הסכמה לקיים את המצוות באופן בסיסי. ברם, אין זה אומר שהגר יקיים בפועל את כל פרטי המצוות, מה שחשוב היא הקבלה העקרונית של עול המצוות: "נראה דדין זה, דנכרי שבא להתגייר ולקבל עליו כל המצות חוץ מדקדוק אחד מד"ס דאין מקבלין אותו, היינו במתנה שלא לקבל ושיהיה מותר לו דבר זה מן הדין, בזה אין מקבלים אותו דאין שיור ותנאי בגירות ואין גירות לחצאין. אבל במי שמקבל עליו כל המצות, רק שבדעתו לעבור לתיאבון, אין זה חסרון בדין קבלת המצות, כיון דמקבל עליו כל המצות אף שחושב לעבור על איזה מהמצות אח"כ לתיאבון, מכל מקום אין זה מניעה לקבלת המצות ודווקא היכא שמתנה שלא לקבל עליו זהו חסרון בקבלת המצות דמעכב" (שו”ת אחיעזר ח"ג, כו).
גם הרב משה הכהן (רבה הראשי של ג'רבא) כותב: "דענין קבלת עול מצות אין הכוונה שיקבל עליו לקיים את כל המצות, אלא שיקבל עליו מצוות התורה ושאם יעבור על איזה מהם ענוש יענש… ואף כל פי שאחר כך עבר על כמה ממצוות התורה אין זה מזיק לקבלתו עול מצוות… ואפילו אם בעת קבלת המצוות הוא חושב לעבור על איזה מהם… הוי שפיר גר מעליא" (והשיב משה, יו"ד, נ"א).
הרב פינשטיין עסק בשאלות רבות בסוגיא של קבלת מצוות לחצאין ודן באישה שלא יכלה לקבל על עצמה תלבושת צנועה: "שאינה רוצה לקבל תלבושת נשים צנועות… אם יכולים לקבל מדינא גיורת כזו ואיך הוא בדיעבד כשקבלוה אם היא גיורת"? לדעתו, בדיעבד הגיור חל, למרות הכרזת "חוץ מדבר אחד", ואין בכך בעיה מצד חסרון בקבלת המצוות, אלא מה שלא קיבל הרי זה כעין תנאי, ו"מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל", והמעשה והגיור תקף למרות שהיה חסרון בקבלת המצוות: "אין מקבלין לכתחלה ובדיעבד כשקבלוהו הוא גר, ולכן משמע שגם לדין בלא קבל עליו דבר אחד מדיני התורה נמי הוא גר רק שלכתחילה אין מקבלין, אבל בדיעבד כשקבלוהו הוא גר, וחייב אף במצוה זו שלא קבל עליו, דמה שלא קבל עליו אינו כלום לפוטרו דהא הוא מתנה על מה שכתוב בתורה שתנאו בטל" (אגרות משה, יו"ד ח"ג סי' קו).
הנחת היסוד היא שקבלת המצוות היא מערכת שלמה ולא ניתן להתייחס אליה באופן חלקי, אבל הפוסקים הבינו שהדרישה מן הגר היא בעיקר קבלה כנה ומוכנות אמיתית לקבל את תורת ה' גם אם לעיתים יש חיסרון בפועל בקיום המצוות.
(משפטים תשפ"ג)
