הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי (עו"ד, ראשת בתי המדרש, המכללה האקדמית הרצוג)
האם אומות העולם מחפשות דרך אל אבינו שבשמים וגם הן מבקשות את אהבת ה' כמותנו?
בסיומה של הפרשה בטרם יוצא יעקב לחרן, מספרת לנו התורה שעשיו שומע שיצחק מבקש מיעקב שלא לשאת אישה מבנות כנען ולהתאמץ לילך לפדן ארם למצוא לו שם אישה. ותיכף מציינת התורה: "וירא עשיו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות על נשיו לו לאשה".
על פניו נשמע שעשיו מבקש לתקן את דרכיו ולעשות את רצון אביו אף הוא. וזאת, אף שיצחק לא פנה לעשיו בעניין הזה כלל ולא התאונן על נשותיו של עשיו כלל. אבל עשיו קשוב וחרד ומייחל לאהבת אביו. הרצון לזכות באהבת האב הוא רצון מוכר מאוד, הצורך החשוב שבקבלת תוקף. על הצורך הזה מעיד המדרש עוד קודם לכן בפרשה, סביב תיאור אהבת יצחק לעשיו כי "ציד בפיו". 'ציד בפיו' מסביר המדרש היינו שעשיו היה צד את יצחק במילים שאין מאחוריהן מעשים. עשיו היה מספר לאביו שהיה בבית המדרש ושואל שאלות הלכתיות מפולפלות אך ריקות כמו האם המלח חייב במעשר. בסיפוריו היה קונה את לב אביו ואת אהבתו והערכתו (תנחומא תולדות, ח).
כאן, דוקא לאחר שנים רבות, נראה שהצורך לרצות אינו נעוץ בצביעות, נראה שיצחק הופך להיות המצפן הפנימי של עשיו והוא מאליו פונה לחזור בו מדרכיו. וכך מבואר הסיפור במדרש בראשית רבה "רבי יהושע בן לוי אמר: נתן דעתו להתגייר. מחלת: שמחל לו הקב"ה על כל עוונותיו". זוהי נקודת התבוננות אחת, שמוצאת עקבות גם בשם האישה החדשה לכך שעשיו זכה למחילה וקבלה (פר' סז, סי' יג). אולם, ר' אליעזר חולק על ר' יהושע בן לוי ומתמצת את כל הסיפור הזה כתוספת של "כאב על כאב". לא די שלקח נשים מבנות חת, כעת לא גרש אותן אלא הוסיף צרה על צרה (שם).
במדרש אחר נאמרת ביקורת דומה במילים שונות: "לא הלך עורב אצל הזרזיר אלא מפני שהוא מינו" (שכל טוב, כח, ט). יחד עם זאת, גם לשיטת המדרשים הללו כוונותיו של עשיו היו טובות, הבעיה היתה שונה, הוא הבין מה יצחק שולל, אך פנה לתקן את דרכיו במימוש מעשי מעוות. לקח מי שאינן מבנות כנען, אבל לא הבין מה נדרש, מה יש לבחון, מה רע בבנות כנען וכך בחר לעצמו אישה עם ייחוס מפוקפק לא פחות.
וכך היא דרשת ר' איבו: "תחשכנה עיניהם של רשעים מראות, לפי שמראית עיניהם של רשעים מורידות אותם לגיהנום… הדא הוא דכתיב 'וירא עשיו כי רעות בנות כנען'" (אסתר רבה פר' ז, ט). היכולת להתבונן לעומק לא היתה מסגולותיו של עשיו. מדרשים אחרים תלו בעשיו רשעות מכוונת ומזימות קשות סביב סיפור החיתון החדש. אלו לא ראו שום צד זכות במעשה. במדרש הגדול מתואר שישמעאל ועשיו קשרו קשר רשעים ולא רק קשרי חיתון. הם זממו להמית את יצחק ויעקב ולרשת את ברכת ה' (מדרש הגדול, כח, ח).
בהמשך לכך, בעל צרור המור סבר שקו ישר מחבר בין כל מעשיו של עשיו, הנגוע בצביעות עמוקה וכל מעשיו הם הטעיה: "לחתום הפרשה ברשעתו ובהטעתו שהיה מטעה לאביו בדברים שקרים… חשב שהטעה לאביו במחלת בת ישמעאל". יש, אם כן, הדורשים את עשיו לשבח ויש הדורשים אותו לגנאי. עשיו כאן אינו עשיו ההיסטורי. הוא אבטיפוס להבנת הלכי הרוח של אומות העולם -האם הן מחפשות דרך אל אבינו שבשמים וגם הן מבקשות את אהבת ה' כמותנו (כלי יקר). אם הכל נובע מהקנאות לאהבת ה' אולי יום אחד תיסלל הדרך לריפוי ולהשלמה.
(תולדות תשפ"ג)
