מפחיד ונשגב!

באחריות של אדם יש משהו מפחיד אך גם משהו נשגב!

אבות ג' א'

"עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר: הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה… דַּע, מֵאַיִן בָּאתָ… מֵאַיִן בָּאתָ? מִטִּפָּה סְרוּחָה; וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה; וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן? לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא" (אבות ג', א').

על פי הפסיכולוגיה הקיומית, ארבע דאגות יסוד מלוות את האדם לאורך חייו: המוות, הבדידות, החירות וחיפוש המשמעות. נדמה שמשנתנו מתעמתת עם כולן:

דאגת המוות: ככל גוף חי, גם לנו אין מנוס מפני סופיותנו.

דאגת הבדידות: וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? בלשון יחיד דוברת המשנה כמדגישה שאדם מופקד, לבדו, על חייו וגורלו.

דאגת החירות: בעולם מוצף אפשרויות, כיצד נדע במה לבחור ואיך נמנע מטעויות?

דאגת המשמעות: אם סופנו זהה לתחילתנו וגם זהה עבור כולנו, אזי, בשביל מה לחיות? מה הטעם בקיום מתכלה ונעדר חותם אישי? וכדברי קהלת: "מַה-יִּתְרוֹן, לָאָדָם: בְּכָל-עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ? דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת" (קהלת א', ג-ד).

ארבע שאלות מעוררות חרדה! ואולם, משנתנו מציעה גם תשובות והכוונה:

דאגת המוות: מות הגוף הוא סופי, אך ישנו "אתה"- מרכיב זהותי (נשמה?), שאינו גוף, המצוי בשיח תמידי עם ה'.

דאגת הבדידות: איננו ננטשים. בוראנו מנהל את כל העולמות ומלווה אותנו כאן ואף שם.

דאגת החירות: בחירת ראויה נמדדת ביכולת להצדיק אותה בתהליך של מתן דין וחשבון. שיקול דעת, בגרות ואחריות, הם מנגנוני תשתית, המאפשרים בחירה כזו.

דאגת המשמעות: "וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ", זירת המשמעות נטועה בהווה. אם נטה אוזן ונקשיב לצרכים, להזדמנויות, ללב ולחלומות, נגלה מגוון כווני פעולה אפשריים, להשפעה, שותפות ותיקון.

ויקטור פראנקל, מייסד גישת הלוגותרפיה (טיפול באמצעות מציאת משמעות), התייחס לעוצמת ההווה ולמשמעות הרגע: "כל יצור אנושי הוא ייחודי וכל מצב חיים הוא חד פעמי…", "באחריות של אדם יש משהו מפחיד אך גם משהו נשגב! מפחיד לדעת, שבכל רגע עומדת בפני אפשרות, שביכולתי להגשימה… או להחמיצה… מרומם לדעת, שהעתיד שלי ועמו גם עתידם של האנשים סביבי, תלוי איכשהו ולו במידה מועטת, בהחלטה שלי באותו הרגע…" (מתוך: הרופא והנפש).

דע מאין באת… וקח אחריות, משהגעת…

לתגובות: naomieini1@gmail.com

(ויצא תשפ"ג)