תפילה ובקשה אחת מרכזית ומשמעותית נושא יעקב אבינו בשעות הקשות לחייו, בלילה החשוך, כאשר הוא נאלץ לברוח לביתו מפני אחיו הרוצה להורגו.
יעקב לא יודע מה יעלה בגורלו ומה יהיה העתיד הצפוי לו בגלות, וכיצד ישרוד ויחזיק מעמד מול האיומים על חייו. בלילה החשוך הזה, כשהבית כבר לא משמש כמעטפת של חום ואהבה, והעתיד בלתי ידוע, מבקש יעקב לזכות לשוב הביתה בשלום. מניח יעקב אבן שתהיה לו למצבת זיכרון- "וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה", ומבקש לזכות לחזור הביתה בשלום: "וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי".
יחלפו עשרים שנים קשות עד שיזכה יעקב לשוב הביתה מלווה בצאצאיו שיהוו את היסוד לשנים עשר השבטים ולעם ישראל, ושוב להקים גל אבנים שיהוו מצבת זיכרון.
בכל אותן שנים של מאבק וגעגוע לבית אבא, ליוותה את יעקב הבטחתו של הקב"ה באותו לילה ראשון וקשה מחוץ לבית: "..הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ".
וכאילו לא חלפו מאז כ 4000 שנה והמילים הללו מקבלות במיוחד בימים אלו משמעות רלוונטית ועכשווית.
כמה כולנו זקוקים להבטחה הזאת של הקב"ה- "וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ.." וכמה כולנו נושאים תפילה את בקשתו של יעקב עבור ילדינו חיילינו וכל כוחות הביטחון האהובים באשר הם שיתקיים בהם – "וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי".
'בית אבא' במובן הרחב של המילה, הוא המקום שממנו אנו יוצאים למסע חיינו, ו'בית אבא' הוא המקום שאליו אנו מתפללים לשוב בסוף המסע בריאים שמחים ושלמים-"וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי".
בתפילה לימים של בשורות טובות ישועות ונחמות.
(ויצא תשפ"ד)