חשמל בשבת – מותר?

ללא קשר למאמץ שהאדם משקיע, בשבת עליו לשבות ממלאכה יצרניות

החשמל חולל מהפכה באורח החיים. עד המצאת החשמל, מלאכה דרשה עבודה. היה קשר ברור בין המאמץ האנושי ובין התוצר של מאמץ זה. כיבוס דרש ביצוע פעולת ידיים. הדלקת אש היתה כרוכה בעשייה ממשית. בנייה היא פעולה שבוצעה באמצעות כוח שהאדם הפעיל. במציאות שכזו, ברור היה מדוע המלאכה נאסרה בשבת.

הפקת החשמל שינתה מציאות זו. המכשירים עושים עבורנו עבודות ומלאכות קשות, שאינן דורשות מאתנו הפעלת כוח. כל שעלינו לעשות הוא ללחוץ על המתג, והדברים נעשים מאליהם. כך אנו יכולים לטחון וללוש, לבנות ולסתור, לתפור ולכבס, והכל מבלי להתאמץ. החשמל ניתק למעשה בין העבודה ובין המלאכה, בין הפעולה הפיזית ובין התוצר המתקבל.

זו הסיבה שקיומו של החשמל אתגר מאד את פוסקי ההלכה. האם לאסור את השימוש בחשמל בשבת? והרי האדם כמעט שלא עושה דבר מבחינה פיזית – לכל היותר הוא לוחץ על המתג?

אין ספק, שאם באמצעות החשמל אדם עושה מלאכה שאסורה בשבת, הדבר אסור, גם אם אין הדבר כרוך במאמץ. כך, למשל, אדם יעבור על מלאכת מלבן אם יפעיל מכונת כביסה בשבת, או על מלאכת לש אם יפעיל מיקסר בשבת. עצם העובדה שהאדם אחראי באופן ישיר לביצוע המלאכה הופך את הדבר לאסור, ואין אנו מתחשבים כמה מאמץ השקיע האדם בכך. גם א-לוהים כנראה ברא את העולם ללא כל מאמץ ובכל זאת הוא שבת ביום השביעי. כך גם האדם צריך לנהוג – ללא קשר למאמץ שהוא משקיע, עליו לשבות ממלאכה יצרניות.

השאלה הגדולה עולה על מכונות שאינן מבצעות מלאכה מובהקת, כמו מאוורר, מזגן, תריס חשמלי וכד'. במקרים אלה, אם האדם היה עושה את הדבר בידיים (מפיק רוח או מרים ומוריד את התריס), הדבר היה מותר. ממילא יש לבחון את השימוש בחשמל כשלעצמו – האם הדבר יהיה אסור?

כאן אנו נתקלים במבוכה. איזו מלאכה אדם מבצע כשהוא סוגר מעגל חשמלי? תשובות שונות ניתנו בפוסקים. הראי"ה קוק סבר שבסגירת מעגל חשמלי האדם עובר על מלאכת מבעיר, שכן מדובר באנרגיה שבכוחה להפעיל מכשירים. לדעת הרב עוזיאל, חשמל אסור גם מדין 'תיקון כלי', שכן הוא זה שמכשיר את הכלי לפעול לאחר שהיה דומם. מנגד שיטתו של ה'חזון איש' שקבע ששימוש בחשמל אסור מדין בונה, שכן בסגירת המעגל החשמלי נוצר הזרם אשר מפעיל את הכלי.

ריבוי הדעות בעניין הזה מוכיח שאין תשובה אחת ברורה לשאלה מדוע החשמל אסור. קשה למצוא קטגוריה הלכתית מובהקת שלתוכה הוא נופל. ובכל זאת, ברור היה לפוסקי ההלכה שאת השימוש בחשמל יש לאסור. החשמל הוא אנרגיה להפעלת מכשירים, שאם נשתמש בה בלא הבחנה היא תהפוך את השבת שלנו ליום חול. לכן, סיעה של פוסקי הלכה, ובראשם הרב שלמה זלמן אויערבך, קבעה שהשימוש בחשמל אסור בשבת לא בגלל גדר של מלאכה כלשהי אלא משום שהוא נחשב ל'עובדין דחול'. כלומר, שימוש בחשמל אינו הולם את אופיה ורוחה של השבת, והוא מוגדר כמעשה של יום חולין. השימוש בו יהיה לפיכך אסור לכל הפחות מדרבנן.

טיעון זה רווח בספרות ההלכה עד היום ביחס לשימוש בחשמל בשבת. ההבנה היא שכנראה אין איסור תורה בחשמל עצמו, אלא האיסור נובע מהאופי של השימוש בו והמכשירים המופעלים בגינו. אבל ככל שהזמן מתקדם והטכנולוגיה מתפתחת, העיקרון המקובל הזה מאותגר מחדש. אנו כבר רואים כיצד החשמל מקיף לחלוטין את חיינו. יותר ויותר דברים נעשים באמצעותו. כתיבה כבר נעשית ברובה על מחשבים, וגם קריאה נעשית לא מעט מטאבלטים. מה יקרה ביום שבו כל חיינו ינוהלו על ידי החשמל (הדלתות והחלונות יהיו חשמליים ואפילו הסידורים יהיו אלקטרוניים)? האם אפשר יהיה אז לומר ששימוש בחשמל הוא מעשה של יום חולין? והרי הוא יהיה האופן שבו חיינו מתנהלים תדיר?

זו מציאות שמתגשמת לנגד עינינו והיא מחייבת אותנו בחשיבה על גבולות השימוש בחשמל. כיצד יהיה יחסינו אליו במציאות חדשה שכזו? על כך נמשיך לדון ברשימה הבאה.

(וישלח תשפ"ג)