בחירות קשות במיוחד

לאורך הדורות קרה ואמא נאלצה לבחור בין ילדיה, במי תבחר – באהוב או בבעל סיכויי ההישרדות הגבוהים?

הפרשה שלנו מתארת את ההכנות של יעקב לקראת המפגש עם עשיו. וכבר העירו רבותינו שיעקב מתכונן בשלוש דרכים: דורון, תפילה ומלחמה. כחלק מכוננות הספיגה וההכנות למלחמה יעקב מפצל את המחנה לשניים "ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות" (לג, ז).

יעקב מבאר את מעשיו אלו בבטאו את החרדה הקיומית שבה הוא שרוי: "אם יבוא עשיו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה" (לב, ח). לאחר מכן מספרת התורה על תפילתו של יעקב ועל משלוח עצום של מתנות לעשיו, וכן את אימת הלילה במעבר יבוק. אבל בפרק לג העוקב מתוארת שוב חלוקת המחנה: "וישא יעקב את עיניו וירא והנה עשיו בא ועמו ארבע מאות איש ויחץ את הילדים על לאה ועל רחל ועל שתי השפחות וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה ואת לאה וילדיה אחרנים ואת רחל ואת יוסף אחרנים" (לג, א-ב). פעולת החציה של המחנה נזכרת איפוא פעמיים. על פניו, אין מדובר באותה חציה, גם מבחינת לוח הזמנים החציה הראשונה הנזכרת היא חלק מההכנות לקראת הבלתי נודע ואילו החציה השנייה נעשית כבר כשעשיו מתקרב ויעקב רואה את הגדוד הגדול עמו הוא מגיע. כמו כן, נדמה שהחציה הראשונה נעשית בדרך של חלוקה שווה והגיונית – מספר נשים זהה בשני המחנות, מספר ילדים זהה בשני המחנות וכן ברכוש. אולם, החלוקה האחרונה שונה ונדמה שהקריטריונים לחלוקה נעשים לפי השיקול של סיכויי ההישרדות ויחסי חזית-עורף, כשעל האהובים יותר יעקב מגן ושומר יותר. כמו כן, החלוקה השנייה אינה חלוקה לשני מחנות בלבד (על אף המילה ויחץ) ועל פניו יש כאן לפחות שלוש קבוצות. הרכוש אף הוא נעלם מן הדיון ואינו נזכר כאן כלל.

מהו ההבדל בין שני החלוקות של המחנה?

לאה פרנקל, שהיתה תלמידתה של נחמה ליבוביץ' ונפטרה צעירה, טוענת בספרה 'פרקים במקרא' (שיצא לאור לזכרה לאחר פטירתה) שהיו שתי חלוקות על רצף הזמן, היא כותבת כך:

"מתי חילק יעקב את כל אשר  לו לשניים? כשהסכנה עוד היתה רחוקה… אז פעל יעקב לפי שיקולים אסטרטגיים. אך כשהסכנה קרובה ונמצאת במידה מבעיתה… כאן אין אדם נוהג לפי שיקולים שכליים אלא לפי מניעים רגשיים" (עמ' 149).

בחלוקה הראשונה יעקב לוקח בחשבון שיקולים קרים, שיקולים כמותיים, מחשב סטטיסטית את סיכויי ההצלחה במאבק הצפוי ואת הדרך הראויה להתמודד בשדה הקרב. חלוקה לקבוצות קטנות עלולה להגדיל את הסיכון מחמת הפער המספרי בין המחנות היריבים, אך גם להניח את כל הביצים בסל אחד לא יהיה סביר וחכם. יתכן שקבוצה אחת תיאבק והשנייה תספיק להימלט, יתכן שניצחון של עשיו על אחת הקבוצות יספק את תאוותו להביס את יעקב וכיו"ב. אולם, כשעשיו מתקרב, יעקב זונח את השיקולים הללו ואז הוא מוכן להסתפק אפילו במועט שבמועט, ובלבד שיוכל לבחור עם מה הוא נשאר. כאן הוא פועל על פי צו ליבו. המתח הזה שיעקב עומד בו אינו חד פעמי, לאורך הדורות קרה ואמא נאלצה לבחור בין ילדיה, במי תבחר באהוב או בבעל סיכויי ההישרדות הגבוהים?

אלא שמצד האמת, ההצגה הדיכוטומית כביכול שהכרעת הרגש והכרעת השכל יריבות זו לזו אינה מדויקת. יש היגיון גם בחלוקה על פי הרגש. ונראה שהבחירה הסופית של יעקב מלמדת שלפעמים לא צריך להתכחש לאינטואיציה ולרגש, אלו מובילים להכרעות לא פחות לוגיות, אך יותר קרובות לאמת הפנימית, יותר קרובות גם ללב.

(וישלח תשפ"ג)