בחירה ותפילה

המפגש הגורלי הצפוי בין יעקב לעשו, מעמיד בפני יעקב דילמות קשות וחששות מפני הצפוי. נתבונן בפרשה ונלמד ממנה על מורכבות הבחירה האנושית בתנאי אי ודאות ועל הזיקה שבין בחירה לתפילה, במיוחד כשמדובר על בחירה לעתיד בנושאים גורליים. נעיין בה לאור פירושו הייחודי של רבי יוסף בכור שור (אחד מבעלי התוס' – המאה ה-12).
יעקב שולח שליחים ש'יאספו לו מידע' לגבי כוונותיו של עשו, האם פניו לנקמה או לפיוס ואחווה. הוא שלח את השליחים "כאדם ששולח לאחיו ולאוהבו לבשרו טוב עניינו" (בכור שור בראשית לב ד). יעקב מצווה אותם להעביר לעשו מסר: "… עם לבן גרתי ואחר עד עתה" (שם לב ה), במטרה למשוך את עשו בלשונו כדי לעמוד על טיב כוונותיו: " ואשלחה להגיד לאדוני – שבידי לעבוד ולכבד אוהבי וקרובי כדי למצוא חן בעיניו, וכו', ומתוך טענה שיענה מה בלבו ותכירו מחשבתו" (בכור שור שם). אולם השליחים לא הצליחו לעמוד על כוונותיו של עשיו וכוונותיו: "וגם הולך לקראתך … – "הולך" – כמו בא… ולא ידענו מה בדעתו, אם טוב אם רע, כי לא השיבנו כלום, אלא אמר אני אלך אליו ואדבר עמו פה אל פה, וכיון שאדבר עמו, מה אומר לכם" (שם לב פסוק ז). יעקב התקשה לגבש תמונת מצב ברורה על הכוונות של עשו.
במצב של אי ודאות וסכנת חיים המרחפת מעל ראשו ומעל בני משפחתו, נדרש יעקב לבחון את דרכי הפעולה האפשריות. "ויירא יעקב מאד וייצר לו – כי לא ידע מה לעשות, שאם היה יודע שכוונתו לרעה, היה מבקש לעצמו צד הצלה, או לברוח או ללכת לערי המבצר מפניו, אבל עכשיו שמא אינו בא אלא לכבודו, ואם יברח ישים לו לב ויראה לו דרך שנאה, כמו שאומרים בני אדם – "אם יש מי שיברח, הרבה יהיה מי שירדוף", ואם כוונתו לרעה, איני יכול לעמוד כנגד ארבע מאות איש, ולפיכך היה מיצר שלא היה יודע מה יעשה, או יברח, או יעמוד. ויחץ את העם אשר אתו – לקח בידו דברי הצלה שלא ירגיש בהן שעשאן כנגדו, וחצה את העם לשתי משמרות" (בכור שור שם פסוק ח).
לנגד עיניו היה 'התסריט הגרוע' – שפניו למלחמה, ו'התסריט האופטימי' – שפניו לשלום. הקושי היה להחליט מהי דרך הפעולה הנכונה מתוך הבנה שמדובר בבחירה העשויה לקבוע את גורלו וגורל משפחתו, לשבט או לחסד.
הבכור שור מדגיש במקרה זה נדרש יעקב לחכמה רבה ולתושייה משום שלא היה ניתן להחיל את הכלל שיש להתכונן לתסריט הגרוע, שכן היערכות גלויה שלו להגנה מפני מלחמה, או בריחה משדה המערכה, עלולים היו לגרום לכך שעשו יפרש זאת לא כמגננה אלא כהכנה למתקפה עליו, דבר שעלול היה להביא בהכרח למלחמה.
חכמים דייקו בכתובים ומצאו שיעקב "התקין עצמו לשלושה דברים: לתפילה ולדורון ולמלחמה" (קהלת רבה פרשה ט). הקדימו את התפילה לראש הרשימה, למרות שבכתובים היא באה בסוף, והשתמשו במונח 'התקין' ולא 'הכין'. שמא בכך רצו לומר חכמים שהתפילה לקב"ה שיסייע בהתמודדות עם המצב, גם על עצם הבחירה, בשלב של הבחירה שיזכה לבחור בדרך הפעולה הנכונה. ואח"כ נדרשה תפילה להצלחה בדרך הפעולה שנבחרה.
פעמים רבות על האדם לבחור בחירות גורליות שישפיעו על העתיד, אולם אין לו די מידע כדי לקבל החלטה מבוססת באופן מוחלט. במצב זה הוא נדרש לפעול על פי חכמתו ותושייתו, לנתח את המצב בצורה המיטבית, לבחון באחריות את האפשרויות העומדות בפניו, ולשקול את היתרונות והחסרונות של כל אפשרות. אולם כל אלה אינם באים במקום התפילה לקב"ה שיכווין אותו בחכמה ובתבונה לקבלת ההחלטה הטובה והנכונה ביותר ויתן לו כח והצלחה בישומה. (וישלח תשע"ח)