למדו את הילדים שלכם להכיר תודה

הדוגמא הכי טובה לנתינה ואהבה אין סופית היא אהבת הורים לילדיהם. אהבה שמתחילה כבר מגיל הינקות כאשר האמא, מותשת כולה, קמה שוב ושוב באמצע הלילה ונותנת את כל כולה לילדים שלה. נפעם ונרגש אני מסתכל על אשתי תמר שלא חדלה להעניק לתינוק הקטן שלנו עוד ועוד מגופה, רוחה ונפשה. רק מלחשוב על זה אני נהיה מותש וחוטף חולשה. כמה כוחות צריך בשביל ההקרבה הזו. כמה אנרגיות.

הנתינה האין סופית הזו ממשיכה גם כשהילדים גדלים. הורים לא מתחשבנים עם הילדים שלהם וממשיכים לתת בלי גבול. ובכל זאת יש משהו אחד שמאחד את כל ההורים הנותנים: הרצון שלהם לדעת שהנתינה שלהם מוערכת. שהיא לא בהכרח מובנת מאליה. שהילד לא לוקח אותה כעוד אקסיומה של החיים: 'השמיים כחולים. השמש זורחת. ההורים שלי נותנים לי בלי הפסקה'. יצא לי לחשוב על הנושא בעקבות מכתב שכתבה לי מישהי בשם אלישבע, וחשבתי שכדאי שגם אתם תקראו אותו:

"שלום אבינועם, אני עוקבת אחרי הדף שלך ורציתי לשתף אותך בדבר שהתחיל בתור בדיחה והסתיים בתור אירוע מרגש.

לכבוד יום ההולדת ה-11 של הבת שלנו, לקחנו אותה לאכול ב'וופל בר' בעמק רפאים. אמרתי לה בצחוק" :את יודעת מה היה יכול להיות נחמד? אם את היית מזמינה אותנו, ההורים שלך, במקום שאנחנו נזמין אותך. אנחנו נותנים לך את הנשמה, מכבסים לך את הבגדים, מאכילים אותך, ומשקיעים בך את כל הלב שלנו. אולי היינו צריכים להתחלף?!'.

כמובן שאמרתי את זה בהומור. אני מכירה את הכלל ש'מכל בדיחה האמת מציצה' אבל באמת שלא התכוונתי לקחת את המשפט שלי למקום רציני מידי.

אתמול, הילדה שלי הגיעה אליי ואל בעלי ואמרה לנו בפנים רציניות לגמרי: 'חסכתי קצת כסף ואני מזמינה אתכם לוופל בר. על חשבוני. להגיד לכם תודה על כל מה שאתם עושים בשבילי'.

בכנות, בעלי ואני לא הצלחנו להסתיר את הדמעות. זו הילדה החמישית והקטנה שלנו ומבלי לפגוע בכבודם של שאר הילדים האהובים שלנו, זו פעם ראשונה שילד שלנו מציע לנו הצעה כזו.

מעבר לוופל, השוקולד והקצפת, ראינו בהצעה הזו חגיגה ללב ולנשמה שלנו: לא רק שהבת שלנו מעריכה את המאמצים שלנו אלא שזה גם מספיק חשוב עבורה בשביל לחסוך כסף במיוחד ולתת לנו את הארוחה הזו במתנה.

אמרתי לה: 'אבל אני יודעת שאת רוצה לחסוך את הכסף הזה לנעלי הסניקרס המיוחדות שתמיד רצית','נכון', היא ענתה לי: 'אבל יותר מזה שווה לי שאתם תדעו כמה שאני מעריכה אתכם'.

אז הלכנו אתמול לאכול והילדה שילמה וידעתי שהטעם המיוחד הזה של הוופל בלגי והשוקולד ילווה אותי עוד הרבה שנים.

אנחנו לא באמת צריכים את הכסף שלה, וכמובן שאחרי שהיא שילמה עלינו וחוותה את תחושת הנתינה הזו, החזרנו לה הכול …בכל זאת, מדובר בילדה בת 11. אבל, היה לנו מאוד חשוב לדעת שהיא מעריכה את הנתינה שלנו ולא מתייחסת אליה כאל דבר מובן מאליו. עד כמה? עד כדי כך שהיא ויתרה על חלומות הסניקרס שלה… אותנו זה ריגש.

אני ממליצה לעוד הורים שרוצים להטמיע בילדים שלהם שהנתינה האין סופית שלנו היא לא דבר מובן מאליו לאמץ את ה'בדיחה' הזו ולהציע לילדיהם להתחלף ושהפעם הם ישלמו ,כי לפעמים הילדים שלנו רק צריכים את הדחיפה הזו בשביל להראות לנו כמה שהם מעריכים אותנו.

אלישבע ר".

***

במדורה בעיתון 'הארץ' כותבת יהודית כץ:

"האם אנשים מאושרים נוטים להכיר תודה? הפסיכולוגים רוברט אמונס ומייקל מקאלו הראו במחקרם באופן חד איך הכרת תודה והערכה של הטוב תורמות לאושר ולאיכות החיים שלנו. לחצי מהמשתתפים במחקר נאמר: ״יש הרבה דברים בחיים, קטנים וגדולים, שאנחנו יכולים להעריך ולהכיר עליהם תודה. כתבו כל יום חמישה דברים טובים שקרו לכם היום. אלו לא חייבים להיות בהכרח דברים עמוקים במיוחד, אפשר לכתוב גם על הנאות קטנות כמו 'הקפה שלי הבוקר היה פשוט נפלא' ואלו יכולים גם להיות דברים גדולים – כמו תודה רבה שאני בריאה". לחצי השני של המשתתפים נאמר לכתוב מה הם עשו באותו היום. בכל מקרה, מדובר היה סך הכל בכמה דקות ביום.

כשעקבו אחריהם לאורך זמן, החוקרים גילו תוצאות מרחיקות לכת. חברי הקבוצה שהכירה תודה לא רק למדו להעריך את מה שקורה, אלא גם היו מאושרים יותר. בנוסף, הם היו החלטיים, נמרצים ואופטימיים יותר. רגע. יש עוד: הם גם נהיו יותר נדיבים, נהנו משינה טובה יותר, עשו יותר ספורט והיו חולים הרבה פחות".

אז בפעם הבאה ששוב פעם תמצאו את עצמכם מעניקים בלי גבול לילדים שלכם, עשו לעצמכם ולהם טובה ופשוט תזכירו להם להגיד לכם תודה. זו תהיה אחת מהמתנות הגדולות שתוכלו לתת להם.

(וישלח תשפ"ג)