תמנע, אחותו של לוטן, הפכה למפורסמת דווקא בגלל שאזכורה הכפול נראה כמעט מיותר. שמה הפך לדוגמה מייצגת לחשיבות כל מילה בתורה. תמנע מוזכרת תחילה (לו יב) כפילגשו של אליפז בן עשיו, אימו של עמלק. כשנמנים אלופי עשו מוזכר ייחוסה ללוטן, אחד האלופים: "ואחות לוטן תמנע" (לו כב).
"תני ר' שמעון בן יוחי: מה לי לדרוש ולומר… אלא להודיע שבחו של ביתו של אבינו אברהם. עד איכן היו המלכיות רצים להידבק בו… אמרה הואיל ואיני כדיי להינשא לו לאשה, אהיה לו שפחה. והרי דברים קל וחומר: מה עשו הרשע שלא היה בידו אלא מצוה אחת, על ידי שהיה מכבד אביו היו המלכים רצים להדבק בו, על אחת כמה וכמה שרצים להידבק ביעקב שקיים כל התורה כולה" (בראשית רבה פב). תמנע היתה חשובה ומיוחסת, אך העדיפה להיות אפילו פילגש למשפחתו של אברהם, ומכאן הלימוד על חשיבותן של מצוות, כגון כיבוד ההורים של עשיו.
האפשרות ללמוד מכל מילה בתורה היא יסוד חשוב: "'כי לא דבר רק הוא מכם' אין לך בתורה אפלו אות… ואין צריך לומר פסוק, שאין לו כמה טעמים… כגון: "ואחות לוטן תמנע" (ברא' לו כב)…" (מדרש תנאים לדברים לב).
מי שלא מקבל יסוד זה, הוא דורש בהגדות של דופי, או מגלה פנים בתורה שלא כהלכה (כניסוח בספרי).
"והנפש אשר תעשה ביד רמה – זה מנשה בן חזקיה, שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי. אמר: וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא ואחות לוטן תמנע…" (סנהדרין צט:).
על אותה תמנע מספר לנו הבבלי (מובא בתרגום): "ביקשה להתגייר. באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה, הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו. אמרה: מוטב תהא שפחה לאומה זו, ולא תהא גבירה לאומה אחרת. יצא ממנה עמלק שציער את ישראל, מאיזו סיבה? שלא היו צריכים לרחקה".
היחס לתמנע לא היה ראוי. היא הורחקה שלא כדין, ובסופו של דבר מכוונותיה הטובות להידבק לעם ישראל, יצא עמלק שגרם להם כל כך הרבה צרות. דברי הגמרא קשים מאוד, ומתקיים בהם יחס בין הדיון בדרכי לימוד התורה לבין היחס לדמויות המוזכרות בתורה – הרחקה והזנחה של מה שנראה בעינינו שולי ולא חשוב, היא חמורה מאוד. היא חמורה בנוגע לנושאי לימוד שנראים לנו כשוליים אך למעשה מכילים אמת גדולה, והיא חמורה כשמדובר במושאי הדיון, בדמויות שהרחקתן אינה ראויה והיא עלולה לחזור אלינו באופן קשה ואכזרי.
יש כאן אזהרה חמורה בכל הנוגע לקירוב גרים וליחס לכל אדם באשר הוא.
(וישלח תשפ"ג)