חשמל בשבת: מפעולה לשגרת חיים

מה שמקל עלינו את החיים וגורם לנו עונג, לא בטוח שבמהותו הוא סותר את השבת

איננו מפעילים מכשירים חשמליים בשבת ובכלל לא מתעסקים איתם. מבחינתנו הם מוקצה, שאסור בטלטול. מדוע, אם כן, אנו הולכים בשבת עם שעוני יד המופעלים על ידי בטרייה?

אמנם, יש פוסקי הלכה שרצו לאסור את הדבר, מדין שימוש במכשיר חשמלי או מדין מוקצה (השעון הוא בסיס לדבר האסור – לבטרייה), אך דומני שרוב העולם היום נוהג היתר בדבר, בהתאם לדעת הפוסקים המקלים. אך מדוע? מה הסיבה העמוקה לכך שאנו עונדים בשבת מכשיר חשמלי על היד, ללא חשש?

אני סבור שהתשובה לכך היא ששעון יד הופקע מדין מכשיר חשמלי והפך לפריט לבוש או לתכשיט. הגם שיש בו מעגל חשמלי והוא מופעל על ידי בטרייה, הוא לא נחשב עוד למכשיר חשמלי. אין מי שמתייחס אליו כך (ואמנם נדיר יהיה למצוא שעונים בחנויות למוצרי חשמל; נמצא אותו דווקא בחנויות תכשיטים). החשמל מוטמע בו בצורה כזו, שאיננו נותנים דעתנו על האופן שבו הוא מופעל. מבחינתנו הוא פריט לבוש, שמשמש אותנו לידיעת השעה. מסיבה זו אנו עונדים אותו כרגיל בשבת. איננו חושבים שאנו מתעסקים בחשמל כשאנו משתמשים בו.

הבאתי את סוגיית שעון היד כדי לדון באופן עקרוני במעמד החשמל בימינו. הרב יוני רוזנצוויג, הידוע היום בעיקר בזכות העיסוק שלו בעולמם של פגועי הנפש בהלכה, פרסם מאמר בגליון 'דעות' של תנועת נאמני תורה ועבודה, בשנת 2016, בו דן בפסקו של הרב נחום אליעזר רבינוביץ', שהתיר בתנאים מסוימים שימוש במכשירים חשמליים המופעלים על ידי חיישנים. הרב רוזנצוויג העלה שם טענה מעניינת עקרונית לגבי החשמל בשבת. אם "בתחילת דרכו היה החשמל כלי להשגת תועלת מסוימת", כתב רוזנצוויג, "כיום… החשמל נמצא בכל מקום והוא כבר לא משמש אך ורק כגורם תועלתני… החשמל שולט בשגרת חיינו: שטיפת ידיים, סגירת וילונות, פתיחת דלתות – כל אלו הן דוגמאות לפעולות השגרתיות ביותר שנעשות היום על ידי החשמל במקומות רבים. החשמל אינו עוד כוח טבעי שאפשר לתחום אותו בד' אמות. זהו כוח שיש לו השפעה משמעותית ביותר על כל תחומי חיינו".

אין משמעות הדבר, כמובן, שמותר לעשות מלאכות עם חשמל. ואולם, הגישה העקרונית כלפיו, טען רוזנצוויג, צריכה להשתנות. אי אפשר להסתכל עליו עוד כגורם מובהק המבצע מלאכה. הוא חלק משגרת החיים הרגילה. לכן, בתנאים מסוימים, כפי שהציע הרב רבינוביץ' (נדון על משנתו בהמשך), ייתכן שיהיה מותר להשתמש במכשירים חשמליים המופעלים על ידי חיישנים בשבת.

כדוגמה לשינוי שכזה מביא הרב רוזנצוויג את סוגיית הריצה השבת. בדרך כלל ריצה אסורה בשבת, אך השולחן ערוך פוסק ש"בחורים המתענגים בקפיצתם ומרוצתם, מותר". מדוע ריצה מותרת לבחורים אלה? מפני שזוהי דרך חייהם, ומבחינתם זהו עונג שבת. כלומר, לא כל מה שעושים ביום חול נאסר בשבת. מלאכות ומעשים אחרים של ימי חולין ודאי שאסורים בשבת. אך דברים שאינם מלאכה, שאנו עושים ונהנים מהם ביומיום, אין סיבה לאסרם בשבת. זה לא פוגע בקדושת ועונג בשבת; אדרבה, עבור מי שרגיל בכך זה עשוי להיות עונג שבת. לכן ריצה מותרת עבור אנשים שמתענגים בכך.

אם נחזור לחשמל, נוכל לומר שבעבר היה החשמל ביטוי לעשייה מכוונת. זה היה אקט מובהק של יום חולין. אך כשכל חיינו הופכים להיות מונעים על ידי מערכות חשמליות, והוא הופך להיות חלק משגרת חיינו ומה שמקל עלינו את החיים וגורם לנו עונג, לא בטוח שבמהותו הוא סותר את השבת.

זו הסיבה העמוקה לכך שרובנו משתמשים במעליות שבת, למרות שהמערכת היא כולה חשמלית. זו הסיבה שאנו גם נהנים משעון שבת וזו הסיבה שאנו עונדים שעון בשבת. החשמל הוא חלק משגרת החיים וכבר לא נחשב כ"טאבו". ואם איננו משתמשים בו בדרך של פעולה מכוונת אלא בדרך שגרתית, אפשר יהיה ליהנות ממנו בשבת. מסקנה זו תוביל אותנו להיתרו של הרב רבינוביץ', בנוגע לחיישנים בשבת. על כך נדון ברשימה הבאה.

(וישב תשפ"ג)