חיישנים בשבת

להפעיל במכוון מכשיר חשמלי, על ידי לחיצה על מתג, יהיה אסור. אולם אם הדברים קורים מאליהם סביבנו, באמצעות חיישנים, מדוע שהדבר ייאסר? הרי אין כאן לא מלאכה ולא עשייה חריגה של האדם?

אבקש לצלול ישר למחלוקת שהתעוררה לפני לא הרבה שנים בין הרב ישראל רוזן, ראש מכון צומת, ובין מו"ר הרב נחום אליעזר רבינוביץ' בנוגע לשימוש בחיישנים בשבת.

כיום, השימוש בחיישנים הופך נפוץ יותר ויותר. ישנם חיישני תנועה שמציבים בחניות ושערים, שכשמזהים תנועה של עובר אורח מדליקים את האור (נורות לד בעיקר) או פותחים את הדלת. ישנם גם ברזים שבהם מותקנים חיישנים האחראים לפתיחת הברז. אני מאמין שככל שהטכנולוגיה תתפתח, כך השימוש בחיישנים יילך ויגבר, עד שרבות מהפעולות שנעשות היום על ידי מתגים, ייעשו אוטומטית על ידי חיישנים.

מה דין השימוש בחיישנים האלו בשבת? האם יש איסור בהפעלתם? הרב ישראל רוזן סבר שכן. כך כתב במאמרו בנושא (אמונת עתך 102): "האדם מהלך כדרכו, וחיישן תנועה… קולט את התנועה, והתוצאה היא שנפתחה דלת – ההליכה שקולה כהפעלת מנוע הדלת בידיים… [ו]אסור".

לדעת הרב רוזן, אין הבדל בין לחיצה על מתג שגורמת לסגירת מעגל חשמלי ובין תזוזה שנקלטת על ידי חיישן וגורמת לכך. בפועל מדובר בהפעלת מנגנון חשמלי בשבת ועל כן הדבר יהיה אסור, כדין שאר המכשירים שאסורים להפעלה בשבת.

ואולם, הרב רבינוביץ' חולק עליו. במאמר תגובה כתב על דברי הרב רוזן (אמונת עתך 104): "זהו חידוש מחודש ומדומה, שהרי פתיחת דלת אינה מלאכה, והליכת אדם לתומו אין בה שום איסור, ואיך יעלה על הדעת למנוע אותו מכך רק בגלל התוצאה?".

טענתו של הרב רבינוביץ' היא שקיים הבדל בין פעולה ממשית ומכוונת שהאדם עושה על מנת להפעיל מכשיר חשמלי (שזה אסור) ובין פעולה סתמית שאדם עושה. מי שהולך לתומו אפשר להחשיב אותו כעושה מלאכה?! זהו באמת חידוש תמוה.

הקריטריונים של הרב רבינוביץ' להתיר שימוש בחיישנים בשבת הם אפוא שניים מרכזיים: האחד, שהמלאכה שנעשית בעקבות השימוש בחיישנים אינה אסורה בשבת; והשני, שהאדם לא עושה מעשה מיוחד ומכוון כדי להפעיל את החיישנים. כך, אם האדם הולך כהרגלו והדלת נפתחת בעקבות כך, אין בדבר כל איסור. הוא הדין אם הוא שם את ידיו מתחת לברז והברז נפתח ומזרים עליהן מים. האדם לא יודע בדיוק היכן היא הנקודה שמפעילה את החיישן. הוא עושה מעשה רגיל, ואם הדברים קורים מאליהם, אין כאן מלאכה אסורה.

מה עומד מאחורי היתר זה? התשובה היא אותו עיקרון עליו התחלנו לדבר ברשימה הקודמת. בניגוד לעבר, שחשמל היה אמצעי מובהק לעשיית מלאכות; כיום הוא נכנס יותר ויותר לחיינו. דברים פשוטים, שבעבר היו נעשים באופן מכני – כמו פתיחת דלתות, הרמת תריסים, הדלקת אור ועוד – הופכים היום לאוטומטיים. כלומר, החשמל פסק מלהיות אמצעי מובהק לעשיית מלאכות אלא הוא חלק מהמנגנון הרגיל שמפעיל את החיים סביבנו. מסיבה זו אין איסור ליהנות ממכשיר חשמלי שמופעל בהיתר. אין כאן דבר איסור לפנינו אלא התנהלות שגרתית של העולם שסביבנו.

לכן, להפעיל במכוון מכשיר חשמלי, על ידי לחיצה על מתג, יהיה אסור. אולם, אם הדברים קורים מאליהם סביבנו, באמצעות חיישנים, מדוע שהדבר ייאסר? הרי אין כאן לא מלאכה ולא עשייה חריגה של האדם?

אבל, לרב רבינוביץ' יש סברא נוספת. בשבת נאסרה עלינו עשיית מלאכה אבל לא נגזר עלינו להפסיק את החיים הנורמליים. שימוש בחיישנים מקל על החיים שלנו. אם אין בהם מלאכה מובהקת, מדוע שנימנע מהעונג שהם מעניקים לנו? האם דווקא בשבת, שנצטווינו לקרוא לה עונג, נטרח יותר מכל השבוע?

אם הטכנולוגיה העניקה לנו אפשרות לקיים חיים קלים יותר, מבלי שאנו מעורבים בהפעלת המכשירים, אפשר ואולי גם רצוי להמשיך לחיות כך גם בשבת. כאמור, אם נעשית מלאכה בסוף, זה יהיה אסור. לכן, גם פלאפון שיופעל בחיישן יהיה אסור בשימוש. אך כאשר מדובר בכל מכשיר אחר, העושה עבורנו פעולה מותרת רק בדרך אוטומטית, אין סיבה לאוסרו, והשימוש בו יהיה מותר. האדם ינהג כהרגלו (ילך מול חיישני תנועה או ייכנס לחדר עם חיישני נפח), ומה שיקרה יקרה מעצמו. דרך חלק משגרת החיים.

(מקץ תשפ"ג)