מהו הייעוד היהודי?

 

 

עלינו לקדם את רעיון החירות בתוכנו כחברה ובעולם כולו. זהו המסר שאותו עלינו לשאת לעולם

הגורל פונה אל עברנו. הננו מי שאנחנו בלא שבחרנו בכך. הייעוד פונה אל עתידנו. אנו שואפים מתוך בחירה להיות מה שאיננו עדיין. אלו הן, כאמור ברשימה הקודמת, שתי תפיסות היסוד המרכיבות יחד את הסיפור היהודי. את ברית הגורל קיבלנו במצרים. את ברית הייעוד בסיני.

אך מהי תוכנה של אותה ברית ייעוד? מה היהדות שואפת ומבקשת להיות?

תשובה ראשונית לכך ניתנת בדברי המבוא של א-לוהים למעמד הר סיני "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". מדובר כאן במערכת יחסית אינטימית עם א-לוהים. עם ישראל נועד להיות משרתו של א-לוהים. אנשי קודש. עם שלא יהיה "נורמלי" אלא מובדל מן העמים בכך שיהיה אחוז וקשור בדמותו של א-לוהים ויביא את בשורת קיומו לעולם כולו. לכן נדרש עם ישראל לשמור על שונוּת מתמדת. הוא לא רק שונה כי כך נגזר עליו להיות; עליו לאמץ שונות זו מתוך בחירה והכרה שבכך יוכל לתרום את תרומתו לעולם כולו. הרב שמואל בלקין, שהיה נשיא הישיבה אוניברסיטה בימיו של הרי"ד סולובייצ'יק, קרא לכך: אינטגרציה מתוך היפרדות. השונות מהעולם היא שתאפשר לעם ישראל את ההשפעה עליו. על כן עם זה יהיה שונה במאכליו ובמשפחתו, בבגדיו ובהתנהגותו.

אבל מה תוכנה של "אי-נורמליות" זו? לקראת איזו מטרה עם ישראל חותר?

התשובה לכך טמונה במשפט הפותח את עשרת הדברות:

"אנכי ה' א-לוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. לא יהיה לך א-לוהים אחרים על פני".

המשפט הזה נותן תרגום נורמטיבי לקריאה "ואתם תהיו לי" מלמעלה. הוא מבקש מאתנו לכונן מערכת יחסית בלעדית עם א-לוהים ולא להמיר אותו בשום אל אחר. אך יש לתת את הדעת על תיאורו של א-לוהים כאן "אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". מדוע א-לוהים מציג עצמו בצורה הזו ולא בצורה אחרת, כמו "בורא שמים וארץ", כפי שתואר בספר בראשית?

תשובה אחת היא שבסיפור יציאת מצרים א-לוהים מצדיק את הברית הפרטיקולרית עם ישראל. בריאת שמים וארץ היא עניין אוניברסלי, ששייך לכלל האנושות. כדי להצדיק את הברית שא-לוהים כורת דווקא עם עם ישראל, יש לכונן סיפור פרטיקולרי. וזהו סיפור יציאת מצרים.

אך דומני שיש לשאלה זו, שהעסיקה פרשנים והוגים פילוסופים כמו ראב"ע והרמב"ם, תשובה נוספת. כשא-לוהים מציין שהוא הוציא אותנו מארץ מצרים ואוסר עלינו להמיר אותו באלוהים אחרים, הוא מבקש להפוך את הגורל שלנו לייעוד. הוא מבקש שניקח את השחרור שנכפה עלינו ונהפוך אותו לחזון שנציב לעצמנו. את הברית העמוקה שתייחד אותנו מכל העמים עלינו לכרוך עם הא-ל המשחרר. לא עם הא-ל בעל העוצמה ורב הכוח, שברא את העולם והכוחות שבו, אלא עם הא-ל שפועל באופן מוסרי ומשחרר עבדים מיד אדוניהם. לשם עלינו לחתור כעם נגאל. עלינו לשאוף לכינון חברת מופת גאולית, כלשונו של דוד חזוני, ולקדם את רעיון החירות בתוכנו כחברה ובעולם כולו. זהו המסר שאותו עלינו לשאת לעולם.

במלים אחרות, בעוד שברית הגורל הוציאה אותנו ממצרים, ברית הייעוד מבקשת מאתנו להוציא את מצרים מאתנו. מצרים היתה "בית עבדים" לכולם. לא רק ישראל עבדו שם. גם המצרים היו משועבדים למלכים, לאדונים ולכהנים. הכוח הוא ששלט. החזק הוא ששרד. כשא-לוהים הציג עצמו כמי ששחרר אותנו מבית עבדים וביקש שנהיה נאמנים רק לו, הוא קרא לנו להיות כמוהו – חברה שמשחררת מבית עבדים – ושאין בה ניצול ועבדות של אדם לרעהו. על כן עלינו נאמנים להיות לא-לוהים הזה לבדו. זהו החזון האמוני והמוסרי של התורה. זהו הייעוד היהודי.

כעת ניתן להתחיל לבאר לאור תפיסה זו את התורה כולה.

(ויצא תשפ"ב)