לכבוד חנוכה, שאלנו את חברי הכנסת החדשים – מה הולך להיות ה'נר שלהם' בכנסת הקרובה ואיזה נס מלווה אותם.
ח"כ לימור סון הר-מלך (עוצמה יהודית)
הנר שלי
הנר שלי הוא נר האמונה בצדקת הדרך. האמונה בתפקיד של עם ישראל ובקשר שלו לארצו, לנחלת אבותיו ותורתו הקדושה.
בע"ה בכנסת הקרובה אפעל כדי ליצור שינוי ממשי בתחומי ההתיישבות, המשפחה והזהות היהודית.
שעשה לי נס
בפיגוע בו נרצח שולי, בעלי הראשון, ובו נפצעתי גם אני, נספרו בשמשה הקדמית של הרכב בלבד, פגיעות של 29 כדורי רובה. משם יצאתי בחיים יחד עם התינוקת שברחמי שנולדה כעבור 3 שעות. הבנתי שכנראה בורא עולם השאיר אותי פה ויש לי תפקיד. מאז נולדו לי שמונה ילדים נוספים בחסדי שמים. כל לידה שלי היא נס מחדש. נס זה הרגע שבו בורא עולם מאיר לך שיש עוד שביל שעוד לא צעדת בו, ומעורר את הרצון לצעוד בו בשמחה אמיתית.
ח"כ בועז ביסמוט (הליכוד)
הנר שלי
בראש מעייני שיפור וקידום נושאים הקשורים ליחסי חוץ, ביטחון ומשילות. אך כמובן, לא אגביל את עצמי לקדם עניינים בנושאים אחרים בעת הצורך ולשרת את הציבור נאמנה.
שעשה לי נס
הנס האישי שלי ושל אשתי הוא בננו דוד שנולד עם מום בלב ועבר ניתוחים בעודו תינוק בן יומו. לאחר תפילות, תקוות ואמונה גדולה קרה ה"נס" ובדומה לחג החנוכה – זו העת לפרסמו. דוד ילדי הקטן גדל להיות ילד נבון ומיוחד המסב לנו אושר רב.
ח"כ דבורה ביטון (יש עתיד)
הנר שלי
הנר שלי בכנסת הוא קידום הפריפריה – על כל המשתמע מכך, קידום חקיקה ותקנות לקטינים ונוער בסיכון ובנוסף – קידום שוויון הזדמנויות של אנשים עם מוגבלויות.
שעשה לי נס
אני אמא לשלוש בנות – מור (36), זיו (33) ונועם (18). מור וזיו עיוורות מלידה, וחרף המגבלה הן מוכשרות מאוד. כיום הן אמהות. מור עו"ד במקצועה והיא אמא לאייל והילי. זיו עובדת סוציאלית ומדריכת עובדים סוציאליים והיא אמא למאי וליאם. לנס ההצלחה מצטרפת נועם, תלמידת כיתה יב' במגמת ביולוגיה ומינהל הכלכלה אשר הגיחה לעולמנו כחלק ממחקר גנטי אשר הביא עימו את הבשורה לגילוי המוטציה שגורמת לעיוורון כבר בהריון. תודה לא-ל, נכדיי ונכדותיי נתברכו במאור עיניים ובריאות.
הרב ח"כ יצחק גולדקנופף (יו"ר יהדות התורה)
הנר שלי
במובן הרחב של השליחות האגודאית עבור כלל-ישראל, אפעל כמובן לשמור על נר השבת, נר היהדות, הצביון היהודי של הפרהסיה הציבורית בכל התחומים ובפרט בשמירת השבת. כי נר מצוה ותורה אור.
ארצה לדאוג שנר החינוך החרדי יהא בבחינת ׳מוסיף והולך׳; יצירת שוויון בין ילד לילד. אנחנו מבקשים לעצור את האפליה ולעמוד על זכותנו לחינוך. הדברים אמורים ביחס לגננות, סייעות, מורות, מלמדים וכמובן לילדים המתחנכים במוסדות החינוך. לא נסכים להמשיך לחנך את ילדינו במרתפים וקרוואנים דולפים, ולתקצוב חלקי.
במובן הרחב של העשייה הממוקדת – חשוב לי להאיר את התקווה בקרב כלל הזוגות הצעירים ומשפרי הדיור. אם אוכל להביא קורת גג לעשרות אלפים שמחכים לזה, אם אוכל להוציא אותם מהכוכים שהם גרים בהם היום ולתת להם דיור זול, במחיר השווה לכל נפש, זו שאיפת לב עמוקה.
ונר נוסף: לדאוג למען אחינו המתיישבים היקרים שמאירים את ארץ ישראל, שיוכלו לחיות בשקט ובביטחון, ולפעול למען הרחבת ההתיישבות היהודית בכל חבלי ארץ אבותינו.
הרב ח"כ משה סולומון (הציונות הדתית)
הנר שלי
הנר שלי בכנסת הוא צמצום פערים ושוויון הזדמנויות לכל. בכל התחומים הנוגעים לחיי היומיום של האזרח ולכל הקהלים: הקהילה האתיופית, הפריפריה הגאוגרפית והחברתית.
שעשה לי נס
באחד הערבים בהיותי בסודן בהמתנה לעלייה לארץ, שלצערי לקחה 3 שנים, חזרתי מהשוק לביתי. בדרך נאלצתי לעבור מעל פסי רכבת שהיו על גשר ובמרכזו באמצע עמוד בטון שמחזיק את פסי הרכבת. התחלתי ללכת על אדני הרכבת, שהיו כמו מעבר חציה, כאשר בין אבן לאבן יש תהום. בחצי הדרך שמעתי את הרכבת והבנתי שאין סיכוי שאצליח לחזור אחורה. התכופפתי ונאחזתי בעמוד הבטון עד שהרכבת עברה מעליי. יצאתי שחור יותר ממה שאני, אבל לפחות יצאתי חי…
ח"כ חנוך מילביצקי (הליכוד)
הנר שלי
לפני כחודש זכיתי להיבחר לכנסת ישראל על מנת לממש את חזוני ואת ערכי הליכוד. הביטוי שמהווה עבורי את הנר לפעילותי בכנסת הוא: ״ואהבת לרעך כמוך״. אני מאמין שניתן להיות שליח ציבור בעל מידות טובות, וגם להיות פוליטיקאי ואיש עשייה. ניתן לקדם דרך ותפיסת עולם מבלי שיהיה צורך לדרוס את הצד השני – אפילו אם הוא ניסה לדרוס אותך קודם.
למרות העובדה שאני חבר כנסת טרי ועדיין בחודש הראשון לקדנציה, כבר התחלתי להפנים שכאשר אני מחוקק או יושב בוועדות אני נדרש לאזן בין ערכים. אני איש ימין ובאתי לקדם את ערכי הימין. באתי לקדם רפורמה במערכת המשפט, להגן על חיילי צה"ל וכוחות הביטחון שלנו ולתרום את חלקי כדי לאפשר וליישם משילות. לא באתי לצעוק ולהתלהם, ובוודאי שלא באתי להפוך את הצד השני לאויב. ההיפך.
עיקר מטרתי בכנסת הזו, הוא איחוי הקרעים ומניעת הקיטוב בעם ישראל. לשיטתי אלו מהווים איום קיומי ממשי על עתידנו בארץ ישראל, לא פחות מהאיום האיראני והפלסטיני.
חמש מערכות בחירות בשלוש השנים האחרונות היו חלק מהגורמים לפילוג ולקיטוב בעם. כעת כשהעם אמר את דברו באופן ברור וחד, אני מצפה מחבריי באופוזיציה לעמוד על שלהם ולהסביר את עמדתם, אך לא לשכוח לרגע שאחים אנחנו. במשפחה כמו במשפחה, מותר לריב, לא להסכים, ואפילו לכעוס, כל עוד זוכרים שבסופו של יום, אנחנו משפחה. משפחת עם ישראל. ביחד, נעשה ונצליח!
ח"כ אברהם בצלאל (ש"ס)
הנר שלי
"נר מצוה ותורה אור". ימי החנוכה מסמלים לנו את ניצחון הדת ותורתנו הקדושה, מאותם אויבים שרצו לעקור לפני כאלפיים שנה ולא צלח להם, ובהם בעצם אנו מזכירים לכל העולם שזאת התורה לעולם לא תהא מוחלפת והגחלת שהחזיקה אותנו כעם במשך כשלושת אלפים שנה זו תורתנו הקדושה, גם בימים אלו שההסתה כנגד לומדי התורה צצה מכל עבר, אנו כאן כדי לומר לכם – בעז"ה נייצג אתכם בגאון, ובראש מורם.
בל נשכח שכל עצם הקמת מדינתנו "מדינת ישראל", שאליה ייחלנו וציפינו לאחר גלות ארוכת שנים בארצות נכר, זו מדינה הבנויה ומושתת על "מסורת ישראל", המסורה לנו מדור דור בדרך ישראל סבא, ומערכת הבחירות האחרונה באה והוכיחה שעם ישראל רוצה ודבק במסורת ישראל, אם זה במוסד הנישואין, כשרות, גיורים, שבת ועוד.
ובל נשכח את השכבות החלשות שכל עצם היותנו לעם נבחר אלה הגמילות חסדים והערבות ההדדית שמייחדות אותנו כעם.
שלמה המלך אומר: "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה". נושא החינוך קרוב מאד לליבי, הכל מתחיל בחינוך שהילד מקבל, ועם זה הוא ממשיך וגדל הלאה לעצמאותו. אין שום סיבה שילד מהמגזר החרדי ילמד בפחונים ויקבל פחות מילד שאיננו חרדי.
שעשה לי נס
היה זה בימים אלו (כ"א כסליו תשמ"א) בתקופה שלפני 42 שנה לא היתה מודעות לבדיקת אולטרסאונד, וכשאמי היתה בהריון שלי בחודש השביעי, היא חשה ברע והובהלה לבית החולים, בצילום שעשו לה ראו 3 רגליים ועובר במצב מסוכן והיא נלקחה ישר לחדר ניתוח. לאחר שיצא הילד גילו הרופאים שיש עוד עובר בבטן, והיה זה אני – תינוק במשקל 1.600 ק"ג. בגלל שהיינו קטנים מאוד היינו זקוקים לאינקובטור, ומכיוון שהתכוננו רק לתינוק אחד לא היה אינקובטור פנוי בשבילי לזמן מה. נותרתי ללא נשימה וחמצן, ואף התגלה שיש לי חור בריאה. במשך 3 שבועות הרופאים נאבקו על חיי ובטיפול מסור הצליחו לייצב את מצבי.
ח"כ אוהד טל (הציונות הדתית)
הנר שלי
אני מתעסק שנים בנושא של עידוד עליה וטיוב תהליכי הקליטה וחיזוק הזהות היהודית והקשר עם יהדות התפוצות; עמיות יהודית. עידוד העלייה הוא לא רק החובה המוסרית העליונה שלנו כלפי אחינו ואחיותינו בתפוצות, אלא בעיקר אינטרס מובהק של מדינת ישראל – כלכלי, לאומי, ודמוגרפי. בעידוד העלייה מדינת ישראל צריכה לעבור כברת דרך בשני ממדים עיקריים: הראשון, המדינה יודעת להגיע למי שרוצה לעלות ולצערי מזניחה את החיפושים אחר מי שמתלבט, ושם אנחנו מפסידים עולים פוטנציאלים שעם עוד טיפה השקעה נרוויח מבואם. השני הוא להרחיב את יריעת העשייה והקהלים אליהם משרד הקליטה והעלייה אמור וצריך להגיע. בנוסף, המדינה צריכה לעבוד עם הפלטפורמות והרשתות הקיימות של תנועות הנוער הציוניות העולמיות שיכולות להוות מכפיל כח עצום בהגעה לקהלים חדשים. מדינת ישראל והארגונים החברתיים חייבים גם לדעת להעניק מענה ראוי ומעצים לעולים בתחומים השונים: דיור והתעסוקה, חינוך ועברית, סיוע לסטודנטים, ייעוץ וליווי קהילתי, הקלה בהכרת מקצועות נדרשים ועוד. יעד משמעותי נוסף שצריך לקבל מענה הולם הוא יצירת תמריצים לתושבים ואקדמאים חוזרים. בסופו של יום, עלינו להתאים את מערכות ההשתלבות למרקם 'החיים עצמם' בכדי לאפשר לעולים ולחוזרים נחיתה לא רק רכה, אלא גם מוצלחת. עלייה מוצלחת באה בכפיפה אחת עם קליטה מוצלחת.
שעשה לי נס
את בנימין ורצברגר פגשתי ב-2006, כשהתחלתי להדריך בקרן למורשת הכותל. אדם מיוחד, מבוגר, עם אישיות קורנת ומסקרנת. בנימין היה סדרן ואחראי ניקיון, תפקיד שבין מהותו לגילו אין כל כך התאמה. ככל שניגלה אלי סיפורו נקשרה נפשי בנפשו. בנימין היה שורד שואה ממחנה הריכוז וההשמדה מאוטהאוזן. במחנה היה קצין נאצי שהיה מטיל על בנימין וחבריו עבודות ניקיון והיה סונט בהם: "יהודים מלוכלכים, כל מה שיש לכם בראש זה ירושלים. המקום היחיד ממנו תראו את ירושלים הוא משם", והצביע על ארובות הקרמטוריום. באותו יום נשבע לעצמו בנימין שאם הוא שורד את התופת, הוא הולך לנקות את ירושלים. כזכות, ולא כמטלה. וכך היה.
הסיפור של בנימין מהווה עבורי מופת להשראה לקשר הבלתי ניתן להתרה בין עם ישראל לארצו, והגשמת חזון הנביאים בימינו אנו, והוא השאיר בי חותם עמוק ועצום. זכיתי שהוא יברך בחתונה שלי. לצערי הוא נפטר לפני פחות משנה, בגיל 95, והשאיר אחריו ילדים, נכדים ונינים, איתם אני בקשר עד היום.
(וישב תשפ"ג)