הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)
לא יהיה זה פשוט השנה לעסוק ביכולתם של כל ישראל לשבת בסוכה אחת. ניתן לכאורה להתעלם מאירועי יום הכיפורים בתל אביב, ויש סיבות רבות לעשות כך, ובעיקר שתיים: ראשונה בהן היא ההיקף המספרי הקטן של האירועים, מול מאות אלפי הצמים שחלקם מתפללים, ואולי אף מיליוני המתפללים, בדרכים שונות ומגוונות, ללא פרץ וללא צווחה, ברצון טוב ובהתמזגות עילאית. במקרה זה עשתה קבוצת אנשים את מה שאסור שייעשה כלפי תפילה ביום הכיפורים. שניה בהן היא העובדה ששפת העיסוק הנוכחית גוררת את המתייחסים לכך לקצוות: "הלנו אתה אם לצרינו", ואינה מאפשרת לשהות בעמדות מורכבות, שיש בהן שלילה מוחלטת ובלתי מתפשרת לפעולות כלפי התפילה, ללא כל סימטריה, אך גם מבט מקיף יותר שמבקש לשאול כיצד הגענו לכך, ומהם השורשים העמוקים יותר.
ואף על פי כן, אולי ייפתחו שערי סוכות, ומה שלא התחולל בראש השנה, צום גדליה ויום הכיפורים אפשר שיתרחש בסוכות. שכן במבט לאחור, כשמנסים לבחון את התוצאות של כל מה שהתרחש, נראה שניתן לקבוע בצער עמוק שכולם הפסידו. תל אביב לא נעשתה ליברלית יותר, פלורליסטית יותר או מוגנת יותר כתוצאה מסילוק מתפללים ביום הכיפורים ברחובה של עיר. ומנגד, יום הכיפורים משותף לכלל החברה הישראלית, שמובא פעמים רבות כראיה לכך שאין צורך בחקיקה וישנה זהות יהודית עמוקה בלב כל אחד – נפל אף הוא לתהום מפלגת וקורעת. אי אפשר שלא לראות את ההתייחסויות החד ממדיות והמוחלטות מכל כיוון, בין אם מדובר במזדעזעים, ובין אם מדובר במצדיקים. גם עוצמות הביטוי, למן ליל הבדולח ועד קנאים משיחיים, מהדהדות בקול גדול, ואינן מניחות להרפות מניסיון.
ניסיון כן להיכנס לסוכה אחת. גם כמטפורה. גם בפועל. להיכנס גם מתוך כעס עצום, ועלבון, ותחושת קיפוח, ואמונה בצדק העצמי, ונחישות, ואימוץ וודאות, ועוד אין ספור היבטים; להיכנס גם כדי שתהיה הזדמנות להשמיע, אך לא פחות מכך – שתהיה הזדמנות לשמוע; להיכנס כדי למוסס את הסטיגמות, ולגלות כי המשבר הקשה הוא תוצאה של דברים רבים, וחוסר האמון הוא הדדי; להיכנס כדי לאפשר סיכוי שדווקא הרמות המקומיות, בהן פוגשים בני אדם האחד את השני, יאפשרו להתברך האחד מהשני, ולהמיר את המאבק הכוחני בכללי חיים משותפים; ובעיקר – להיכנס כדי לדבר גם על דברים אחרים, ולא להיכנע לסדר יום שמוכתב על ידי אלה המבקשים דווקא את המלחמה הפנימית, מתוך מגמת ניצחון מוחלט.
בחיים שלנו בארץ הזאת ישנם אין ספור נושאים שמוזנחים בשל מה שנחשף באירועי יום הכיפורים בתל אביב. מדובר בין בנושאים לאומיים מקיפים, שיקבעו את גורלנו בארץ הזאת, ובין בנושאים בין-אישיים, קהילתיים ומשפחתיים. הם מאפשרים חציית קווים, ויציאה מהמגירות האוטומטיות. כל זה יכול להתרחש בסוכה שאליה נכנסים ברצון טוב, ובהכרה כי במילים על אחדות ישראל ועל סוכת שלום יש גם תביעה שבלי יישומה הן תישארנה ריקות מתוכן.
(סוכות תשפ"ד)
