האם האדם הראשון חגג את חנוכה?

הגמרא במסכת עבודה זרה ח ע"א, מתארת חגים קדומים של עובדי כוכבים:

"אמר רב חנן בר רבא: קלנדא – ח' ימים אחר תקופה, סטרנורא – ח' ימים לפני תקופה, וסימנך: (תהלים קלט) אחור וקדם צרתני וגו'".

מהי "תקופה"? הכוונה היא לחלוקה לארבע תקופות, המקבילה למה שאנחנו קוראים לו 'עונות השנה'.

לכל תקופה יש גם שיא: ימי השוויון בניסן ובתשרי, היום הקצר ביותר בתקופת טבת, והיום הארוך ביותר בתקופת תמוז.

הכוונה כאן היא לשמונה ימים לפני שיא התקופה, ושמונה ימים לאחר מכן.

"תנו רבנן: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, עמד וישב ח' ימים בתענית [ובתפלה]".

האדם הראשון שנברא בתשרי – בתקופת השוויון, רואה כיצד היום הולך ומתקצר, וחושש שהחושך יגבר לחלוטין, והכל בשל חטאו.

"כיון שראה תקופת טבת, וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא, הלך ועשה שמונה ימים טובים, לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים, הוא קבעם לשם שמים, והם קבעום לשם עבודת כוכבים".

אחרי היום הקצר ביותר, שעות האור הולכות ומתארכות והאדם מבין שכך הוא סדר הדברים הטבעי, והוא חוגג את שמחתו. חגים אלו, מספרת לנו הגמרא, התקבעו בעולם, ולאחר מכן נהיו חגים לשם עבודה זרה.

עולה מכאן שבתרבויות שונות בעולם (כפי שאנחנו יודעים היטב), מתקיים חג סביב היום הקצר בשנה, ונראה גם שבעמים רבים מתגברים על החושך המרובה באמצעות מנהגים הקשורים לאור ולנרות (בהמשך תתאר הגמרא איך הדליק אדם אש במוצאי שבת מסיבה דומה).

האמנם חנוכה הוא פשוט חג קדום של ע"ז, שאיכשהו נמצא לו גם תירוץ יהודי?

או שאולי אפשר לראות את הדברים אחרת – חז"ל נוהגים תמיד לסמוך תאריכים זה לזה. כך בשמחה, וכך להבדיל גם באבל – דברים שונים שאירעו לאבותינו בט באב/יז בתמוז, מתכנסים ליום תענית אחד. ואם אמנם סביב תקופה זו בשנה חיפשו בני האדם תמיד מקורות לשמחה ולהתגברות האור על החושך, הרי שבאים חז"ל, ובהדגישם את סיפור הנס, יוצקים לחג האור משמעות עמוקה: התגברות האור על החושך אינה רק פיזית, ואינה קשורה רק למחזור הטבעי. היא תלויה בנו. היא קשורה לאור רוחני. היא תלויה בשאלה האם כד אחד של שמן חתום בחותם כהן גדול, יכול להחזיק מעמד שמונה ימים ולהאיר את החשכה הגדולה.

(וישב תשפ"ג)