החזון: ביטול הממסד הדתי

 

שיקולים זרים של כבוד ומעמד, כסף ופוליטיקה, נכנסו לדת וזיהמו אותה

הכרה בא-ל אחד על ידי כלל האנושות, היא הבסיס לתורה האוניברסלית. הכרה בא-ל אחד מורה שיסוד כל האנושות הוא במקור אחד, ולכן אין יתרון מהותי לאדם אחד על רעהו. מכאן צומח ערך השוויון, שהוא יסוד מכונן בתודעה הדתית האוניברסלית.

מה משמעות הדבר, שקיים שוויון בפני הא-לוהים? ראשית, שבמקור, אין מושג של עם נבחר. כולם נבחרים בעיני הא-לוהים. אם הוצב עם ישראל בקדמת הבמה ההיסטורית, היה זה משום שהאנושות הידרדרה וזנחה את דרכה המוסרית. כדי לתקנה ולהעלותה נשלח עם אחד למלא ייעוד היסטורי של תיקון עולם. אך ככל שעם זה יתקדם במילוי ייעודו, כך בחירתו תהיה פחות נצרכת. לעתיד לבא, כשהעולם יתוקן, לא יהיה צורך בעם יהודי נפרד, שכן "כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם", וכן "מלאה הארץ דעה את ה'".

שנית, יסוד השוויון מורה על ביטול מתבקש של הממסד הדתי. על כך כותב הרב דוד שלמה שפירא את הדברים החדים הבאים: "באיזה אופן יעבדו בני האדם את הא-לוהים? אין צורך בהיכלות של כסף, זהב ושן; אין צורך בכוהנים לבושי שש ורקמה. כל המעמדות בטלים. כל אדם יכול לעבוד את הא-ל בלי שום אמצעי. וכדי לעבוד את השם אין הוא מוכרח לקבל עליו נזירות ולפרוש מבני אדם. להפך, דבר זה נחשב לבני נח לחטא".

כמו בחירת ישראל, גם מעמד הכהונה בעם ישראל הוא דבר שנוצר בדיעבד, בעקבות חטא העגל. על פי הרמב"ם, גם המשכן וכל עבודתו, הם דבר זר שנכנס לעם היהודי רק בגלל שהוא הורגל לעבודת אלילים במצרים. אך באידיאל, אין בזה כל צורך. עבודת הא-לוהים האידיאלית היא בכל מקום ועל ידי כל אדם. אין גם צורך בקרבנות. כל אדם יכול להגיע אל א-לוהים בתפילה ממקומו שלו ובמילותיו שלו.

ממשיך הרב שפירא וקובע: "אין מקום בה (=בתורה האוניברסלית) לא לכהונה רשמית ולא לצורת עבודה קבועה ומסוימת. תורה זאת מיוסדת על ביטול הפולחן הרשמי, כי סוף סוף כל רצונו של א-לוהים הוא שבני האדם ייראו מפניו ויכבדוהו".

חשבו על דת ללא ממסד דתי. דמיינו עבודת א-לוהים שנעשית באופן אישי, ללא מתווכים, ללא פוליטיקה, ללא ג'ובים וללא הבדל מעמדות. כמה העולם הדתי יהיה אז משוחרר, כמה כנות תהיה בו, וכמה הוא יפסיק לעורר אנטגוניזם. חזון אחרית הימים של ממש.

אני סבור שמן התורה האוניברסלית הזו יש הרבה ממה ללמוד לתורת ישראל. דעתי היא, שאם בחירת ישראל נועדה להביא את העולם לידי תורה אוניברסלית שכזו, הרי שראוי קודם כל עם ישראל יבטא בדרכו הייחודית את החזון הזה. כיום, במקום הממסד הכוהני של ימי המקדש, שממנו כמעט ולא נותר זכר, קיבלנו ממסד רבני, שבחלקו ממשיך להנציח את החולאים שפקדו את הממסד הכהני הקדום. הממסד הרבני לוקה עדיין חוסר השוויון, בכפייה ובפוליטיקה. שיקולים זרים של כבוד ומעמד, כסף ופוליטיקה, נכנסו לדת וזיהמו אותה. ואם כך הדברים מתנהלים בתוך "העם הנבחר", כיצד אנו מצפים שהעולם כולו יתנהג אחרת?

מבחינה זו, החזון האוטופי של הרב שפירא מפנה בראש ובראשונה דרישה אלינו. ראוי שקודם כל עם ישראל ישמור את יסודי הדת האוניברסלית לפני שהוא חולם ומקדם אותה אצל שאר האומות. האם אפשר להוציא את הדת מידי הממסד הדתי? האם אפשר לנתק בין העמידה בפני הא-לוהים ובין הפוליטיקה?

אני מודע לקשיים העומדים בפני חזון שכזה ולבגרות שנזקקת החברה כולה כדי להצליח לעמוד בכך. אבל קשיים אינם אמורים להעלים את החזון. דווקא היום, בעידן מודרני ודמוקרטי, בו מוטמע בנו ערך השוויון והידע מונגש לכל, יש לנו הזדמנות גדולה יותר לקדם חברה דתית, חופשית ודמוקרטית, נטולת מעמדות וכוהני דת. אם נתחיל לממש זאת בעצמנו, יש סיכוי שיום יבוא ונוכל להעניק זאת גם לעולם כולו.

(ראה תשפ"ב)