הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)
ככל שניתן למעט בחילולי שבת בייצור החשמל כן ייטב, ולו כדי לספק מנוחה לעובדים בשבת. אבל עצם ייצור החשמל הוא צורך קיומי
זו היתה אחת השאלות התמימות ביותר והקשות ביותר שנשאלתי בתפקידי ברבנות. הייתי רב צעיר והלכתי בשבת לדרוש באחת הקהילות בעיר נתניה. כשהסתיימה תפילת השחרית בשבת, ניגש אליי הורה אחד ואמר לי שלבן הקטן שלו יש שאלה, והוא ישמח אם אוכל לענות לו עליה. נעניתי בחיוב בשמחה רבה, והבן הקטן ניגש אליי.
"רציתי לשאול", הוא אמר לי כשהוא מביט אליי בעיניים פעורות ותוהות, "כיצד אנחנו משתמשים בחשמל בשבת? הרי חברת החשמל מייצרת אותו עבורנו, ועובדים שם גם בשבת?"
שאלה זו כמובן אינה חדשה. היא נשאלה כבר לפני עשרות רבות של שנים, עם הפעלת תחנות הכוח על ידי יהודים בשבתות. היא זכתה לעשרות רבות של התייחסויות אצל פוסקי ההלכה. ובכל זאת, קשה לומר ששאלה זו נפתרה. עובדה היא שבדיונים על ההסכמים הקואליציוניים האחרונים עלתה הדרישה מצד המפלגות החרדיות להפסיק את ייצור החשמל בשבת. יש כיום גם כמה עשרות אלפי בתי אב חרדים הנמנעים משימוש מחשמל המיוצר על ידי המדינה בשבת ומתחברים לגנרטורים. לאחרונה דווח, שבשכונה חרדית חדשה המוקמת בבני ברק הוקצה שטח ל"חוות חשמל" אשר תספק חשמל שנאגר בה במהלך השבת ללא צורך בחילול שבת.
ההיתר הידוע שניתן להנאה מחשמל בשבת הוא שחברת החשמל מספקת חשמל בין היתר עבור מערכת הביטחון, בתי חולים ובתי אב בהם יש חולים מסוכנים או תינוקות הזקוקים לחימום. כלומר, אנו תולים את כל המלאכות שנעשות בתחנות כוח ככאלו שנעשות עבור חולים שיש בהם סכנה, כפיקוח נפש, וממילא מותר לכולם ליהנות מכך.
אלא שהיתר מפורסם זה שוברו בצידו. יש שטענו כי כיום עובדי חברת החשמל עושים בהרבה יותר מלאכות מאשר מה שנדרש עבור ייצור חשמל לפיקוח נפש. מעבר לכך, ייצור החשמל תלוי באופן ישיר בביקושים. ואם אנו צורכים חשמל בשבת שלא לצורך פיקוח נפש אנו מגבירים את הדרישה וממילא את ייצורו. אך מעבר לכך, מה קורה במקום שאנו יודעים שאין כל עניין של פיקוח נפש? לדוגמה, במקום קטן שאנו יודעים שאין בו מקרה של פיקוח נפש וקרתה הפסקת חשמל בשבת – הרש"ז אויערבך פסק שאסור לתקן את החשמל בשבת, ואם עשו כן יהודים – אסור ליהנות מהחשמל בשבת.
אבל מעבר לטיעונים הללו, עליי להודות שההיתר המבוסס על פיקוח נפש מעולם לא התיישב על ליבי באופן עקרוני. זו היתה נראית בעיני התחמקות משאלה מהותית. הרי אם באמת ייצור החשמל נעשה על ידי יהודים בשבת, והדבר אסור אילו הוא נעשה עבורי, מה מרשה לי להשתמש כעת בכך בשבת? העובדה שיש בית חולים לידי מרשה לי ליהנות מחילול שבת? לא לחינם הורה הראשל"צ הרב יצחק יוסף, שלצד ההיתר שנוהגים רבים בשימוש בחשמל בשבת – "כל מי שיש בידו האפשרות להתחבר לגנרטור, טוב ונכון שיעשה כן" (ילקוט יוסף שבת שיח).
לכן, השאלה של אותו ילד היתה כה קשה עבורי. לא יכולתי לספק לו הסברים שלא הייתי בעצמי משוכנע בהם. כל שיכולתי לעשות זה לענות לו כמו יהודי טוב, בשאלה. חייכתי ואמרתי לו: "שאלה מצוינת. אבל מה אתה רוצה? שלא יהיה לנו חשמל בשבת?".
אני לא חושב שהבנתי אז עד כמה התשובה הזו היא המדויקת ביותר. כפי שאמרנו ברשימות הקודמות, חשמל הוא כבר לא אמצעי שנועד לעשיית מלאכה. חשמל הפך לחלק משגרת החיים שלנו. הוא סובב אותנו בכל מקום ובלעדיו אי אפשר להתקיים (חישבו על התחושות בעת הפסקת חשמל). לכן חברת החשמל לא מייצרת חשמל עבורי באופן פרטי, כדי שאעשה עימו מלאכה, אלא עבור המדינה כולה, כחלק מניהול תקין של קיומה. אי אפשר אחרת. באופן עמוק, זה כשלעצמו מהווה את ההיתר.
כמובן, ככל שניתן למעט בחילולי שבת בייצור החשמל כן ייטב, ולו כדי לספק מנוחה לעובדים בשבת. אבל עצם ייצור החשמל הוא צורך קיומי. לא רק עבור בתי חולים אלא עבור כל המדינה. כדי שהמדינה תתפקד צריך חשמל. אין מה לעשות. זה הפך להיות חלק מקיום החיים הבסיסי שלנו. אי אפשר להתקיים אחרת.
(ויגש תשפ"ג)
