מערכת שבתון
כאשר היקף העולים שאינם יהודים גדל והתעוררה בעיה, הצעתי תיקון קל לחוק השבות: הענקת זכאות עלייה לנכד אם וכאשר הסבא היהודי שמכוחו הוא מבקש לעלות עלה או עולה אתם
יוחנן בן יעקב, כפר עציון
ליל הסדר המרגש בחיי התרחש הרחק מביתי וממשפחתי. היה זה בשנת תש"ן, 1990, בעיר מוזיר שבדרום בלורוס. יצאנו חבורת ישראלים לערוך סדרי פסח ברחבי ברית המועצות, מיד אחרי שנפתחו הגבולות. לראשונה בחיי נפגשתי עם יהודי הגולה, יהודים שנכלאו שבעים שנה מאוחרי מסך ברזל ונותקו באכזריות מעם ישראל, ממורשתנו ומתרבותנו. שלטון הרשע הסובייטי קרע את מיתרי הזיכרון ההיסטורי ומחק את זהותם היהודית. דקות ספורות לפני יציאתי לשדה התעופה בדרכי הביתה שאל אותי לב, יהודי מוסקבאי שליווה אותנו: "האם לעלות ארצה?". לב מאד רצה, אך חשש, הוא נשוי לאישה שאינה יהודית ולהם בן, וכמובן שלא יעזוב אותם. כאשר נישאו לא היה לו ולמשפחתו שמץ מושג מה משמעות היותו יהודי. השבתי: "בוודאי שכן, אין מעשה יהודי וציוני גדול מזה!". בליבי חשבתי, הרי אנו מצווים להציל יהודי אחד אף אם הדבר מחייב הצלה של רבים שאינם יהודים, וד"ל. הם עלו ארצה, למרבה האסון לב נהרג בתאונת דרכים. רעייתו ובנו החליטו להישאר בארץ ובהמשך התגיירו.
דיונים רבים מתנהלים באחרונה סביב "סעיף הנכד" בחוק השבות, לפיו בן ונכד של יהודי שאינם יהודים זכאים לעלות לישראל עם בני זוגם ולקבל אזרחות ישראלית. טיעון אחד כמעט ואינו נשמע בדיון: כיצד ישפיע ביטול "סעיף הנכד" על עלייתם של יהודים לארץ ישראל. סעיף הנכד לא נוסף לחוק השבות כתגובה לחוקי נירנברג הנאצים, ששיגרו להשמדה נכדים של יהודים. שמעתי מהיועץ המשפטי של משרד המשפטים שהיה ממנסחי התיקון לחוק, בשנת 1970, כי השיקול היה פתיחת שערי הארץ לרווחה בפני יהודים מברית המועצות, שהחלו להגיע לארץ בהיקף משמעותי. הובהר אז שאם לא נאפשר גם לנכדים לעלות רבים לא יעלו. בתרבות הרוסית סבא וסבתא שותפים דומיננטיים בגידול הנכדים.
לעניות דעתי, השאלה המרכזית איננה: "מדינה יהודית מול מדינת כל אזרחיה", אלא האחריות שלנו לכל יהודי באשר הוא. ובוודאי כל מי שלא יכול היה לדעת מה משמעות נישואיו לאישה שאינה יהודייה. אם חלילה יבוטל סעיף הנכד וכתוצאה מכך אפילו יהודים מעטים יימנעו מלעלות ארצה, נחטא לחובתנו היהודית והציונית. אנחנו מתקרבים השנה להיקף של 100,000 עולים, רובם מרחבי ברית המועצות לשעבר. המצוקה בה נתונים היהודים שם מחריפה ומאיימת. מחיקת סעיף הנכד יפגע בגל עלייה זה ויגרום ליהודים לא מעטים לבחור בהגירה למקום אחר. הפיתויים שקורצים להם במדינות אחרות עצומים.
הצטרפות ציבור גדול של אזרחים שאינם יהודים למדינת ישראל היא ללא ספק בעיה שמחייבת התמודדות. המענה חייב להיות ברוח המימרה: אם אתה רוצה להיות גבוה טפס להר ואל תחפור בור לחברך. חובתנו כמדינה ובוודאי כציבור דתי לאומי, למצות כל מהלך שיביא לגידול ממתמיד ברוב היהודי במדינת ישראל. הדבר מחייב התמודדות עם נושא הגיור, ועם תגבור ניכר של העלייה היהודית. ולא פחות מכך, הענקת חינוך יהודי שיעמיק ויחזק את הזהות והמחויבות היהודית. שנים רבות עסקתי בנושאים אלו מטעם מדינת ישראל, ואני מרשה לעצמי לקבוע, אנחנו רחוקים מאד מלמצות את האפשרויות ואת הכלים שעומדים לרשותנו בנושאים אלו. בהם ראוי לטפס להר ולא לחפור בורות. אילו זכינו לנציגות ציונית דתית בכנסת, היינו עדים למאבק על תיק החינוך, "מלא מלא", על תיק העלייה והקליטה ועל תקציבים ניכרים ביותר לתחומים אלו, שהם צו השעה.
כאשר היקף העולים שאינם יהודים גדל והתעוררה בעיה, הצעתי תיקון קל לחוק השבות: הענקת זכאות עלייה לנכד אם וכאשר הסבא היהודי שמכוחו הוא מבקש לעלות עלה או עולה אתם. הצעתי זו זכתה לתמיכה רבה, אבל נבלמה בטענה שכל שינוי בחוק השבות עלול להוביל שינויים נוספים על כדי ביטולו.
