אהבה של אח

פרשת מקץ היא אולי הפרשה הדרמטית ביותר בתורה: האחים פוגשים ביוסף המזהה אותם, ואילו הם לא הכירוהו. תהליך ההיוודעות רצוף עליות ומורדות, וכמובן פרשנויות רבות. אחד משיאי הפרשה הוא המפגש המחודש בין בנימין ליוסף, מפגש חד-צדדי שבו בנימין עדיין לא יודע מי לפניו, ואילו יוסף נרעש ונרגש, ועל פי המדרש (בראשית רבה צג) מנסה לגלות מה עבר על אחיו בהעדרו, והאם הוא עוד זוכר אותו: "'וישא עיניו וירא את בנימן אחיו' (בראשית מג כט) […] באותה שעה אמר להן קרבוהו אצלי, והיה משאיל אותו: בני, כלום אח יש לך? אמר לו: אח היה לי, ואיני יודע להיכן הלך. אמר לו: יש לך אשה? אמר לו: יש לי אשה ועשרה בנים. אמר לו: מה שמן? אמר לו בלע ובכר ואשבל וגו' (שם מו כא)"

בנימין הקטן כבר אינו צעיר כל-כך. עשרה בנים יש לו, וממש כפי שהוא ואחיו קרויים על שם מאורעות שאירעו להוריהם, מתברר שגם שמות בני בנימין רומזים כולם לאירוע המכונן והטראומתי בחייו של בנימין, אובדן אחיו יוסף:

"'בלע' שנתבלע ממני, ו'בכר' שהיה בכור, ו'אשבל' שנשבה ממני, 'גרא' שנעשה כגר בארץ אחרת, 'נעמן' שהיו מעשיו נאים ונעימים, 'אחי' שהיה אחי וודאי, ו'ראש' שהיה לי ראש, 'מפים' שהיה יפה עד מאד בכל דבר, ו'חפים' שלא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו, ו'ארד' שהיה כוורד שושנים".

דברי בנימין חודרים לעומק הלב – הוא מבכה את האובדן, חושב מה עבר ודאי על אחיו האהוב, נזכר במידותיו הטובות ובקשר המעצים ביניהם, ומביע את עומק ההחמצה – הוא לא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו. כך גם בפירושים נוספים על השמות: "[…] כולן קראתי אותם על שם אחי: בלע שנבלע בעולם ואיני יודע להיכן הלך, ובכר שהיה בכור לאמו, ואשבל שנשבה מאביו והלך לו, גרא שגר באכסניות, ונעמן שהיה נעים לאביו ולאמו, אחי שהוא אחי, וראש שהוא ראשי, מפים וחפים שראשו חפוי בין עובדי עבודה זרה, וארד שירד ממדינה למדינה".

ובפירוש נוסף לשמות הבנים מפים וחפים: "מיום שגלה לא חפפתי ולא סרקתי ועשיתי עצמי כאבל".

הפסוק נראה כמדבר על יוסף "וימהר יוסף, כי נכמרו רחמיו אל אחיו, ויבקש לבכות". הבנת אובדנו הגדול של בנימין, מאפשרת לקרוא את הפסוק כדו-צדדי. גם בנימין "נכמרו רחמיו אל אחיו" – אל יוסף, גם בנימין מבקש לבכות ולהתאבל כל השנים. יוסף לא נשכח לרגע.

(מקץ תשפ"ג)