הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)
בינה מלאכותית, הינה גורם מהפכני המנגיש שירותים רפואיים על ידי איסוף מידע רב ממקורות רבים ושונים. למידה עמוקה, היא מודל חישובי המכיל קבוצת אלגוריתמים, ונשען על תשתית של רשתות נוירונים המחקים את תהליך הלמידה במוח האנושי.
פרשת מקץ חושפת את היחסים המורכבים בתוך משפחת יעקב, את הקנאה והאיבה ששררו בין האחים, שכמעט הובילה להריגתו של יוסף בידי אחיו (בראשית ל"ז, כ'). מה הייתה הסיבה לשנאה העמוקה שרחשו לו אחיו? התיאור הראשון שהתורה מתארת את יוסף הוא כ"נער", ומפרש רש"י, "שהיה עושה מעשה נערות, מתקן בשערו, ממשמש בעיניו, כדי שיהיה נראה יפה". יוסף עסוק כל כולו בעצמו, במראהו, בחיצוניותו. העיסוק ביופי ובחיצוניות, מביאו לגאווה ולהתנשאות. הרב עמיטל לימדנו שפרשת יוסף והאחים מבטאת משפחה שבה כל אחד מתנשא לומר שהוא יודע מה 'צריך' לקרות. כל אחד עושה את חשבונותיו של ד', ולכן הם עושים מעשים נוראיים – כביכול 'לשם שמיים' – בכדי לגרום ל'תוכנית הא-לוקית' לצאת לפועל. האירוניה היא שבסופו של דבר מתברר שאף אחד מהאחים לא קרא את המפה האלוקית נכון. פרשיות יוסף והאחים מלמדות אותנו, שקריאת המפה האלוקית צריכה לגרום לנו לעשות תשובה, ולא להתיימר לקרוא את המהלכים שאנו רואים במציאות, עד כדי התערבות וניסיון להשפיע עליהם.
הבחנה רווחת מפרידה בין שני חלקי עולם הרוח היווני, חכמה ותרבות, שבמוקדה המדע והפילוסופיה. אלו מותרים ואף רצויים, "חכמה בגויים תאמין". את החלוקה הזו ניתן כנראה לייחס לרמב"ם, למשל בהלכות קידוש החודש (פי"ז, הכ"ד). הרמב"ם בהתייחסו ליסודות האסטרונומיה מבאר כי ידע זה הוא שאב מחכמי יוון. אך, חוקי הדיפוזיה השוררים בעולם הטבע שוררים גם בעולם הרוח. הטובע חותר לאחידות ולטשטוש.
תרבות יוון, המזוהה עם האסתטיקה, האמנויות היפות וטיפוח הגוף, זרה לרוח תורת ישראל. הביטוי "יפיפותו של יפת באהלי שם" (מגילה ט' ע"ב) מופיע לאורך ספרות הדורות. לא רק "דבריו של יפת", אלא היפיפיות של יפת, השפה היוונית נתפסת כשפה יפה. ר' יוחנן למד מהפסוק בפרשת נח המתייחס לקשר בין שם ליפת, כי היופי הקיים אצל יפת יכול לשכון גם באוהלו של שם. כלומר, ראוי להשתמש בדברים היפים אצל יפת גם לקדושה, ואף לכתוב ספר תורה ביוונית.
הרב ר' שמשון רפאל הירש, במכתבו, המתייחס באופן כללי לאגדות חז"ל, מתייחס בין היתר לדברי רפואה ומדע המופיעים בהם, והוא מדגיש, כי לחז"ל לא הייתה בקיאות ייחודית ועדיפה בשטחי מדע ורפואה, ודבריהם בשטחים אלה נשענים על מה ששמעו מחכמי אומות העולם אז. הרש"ר הירש מדגיש, כי חז"ל היו "חכמי דת האלוקים, ומקבלי ומוסרי ומורי תורותיו, חוקיו, מצוותיו ומשפטיו", אך בעניין, "חכמת הטבע וההנדסה והרפואה", "לא מצינו שנמסרו להם ידיעות האלה מסיני" ("המעיין", חט"ז, מאמרו של הרב ברויאר, "ר' שמשון רפאל הירש זצ"ל על אגדות חז"ל").
אלברט איינשטיין אמר, "בלי דת – המדע צולע. בלי מדע – הדת עיוורת". איש איננו מתכוון לוותר על המדע, אך דווקא במציאות כל כך מורכבת ומתוחכמת של ימינו, אנו כל כך זקוקים לקומה הנוספת. הרמב"ם כותב, "ולא יושג אותו המדע האלוקי אלא לאחר מדעי הטבע". את האמונה הוא מגדיר מדע אלוקי וקובע כי על האדם להבין הן את האקסיומות האמוניות והן את האקסיומות המדעיות, ואל לו להחליף ביניהן. המשמעות היא שהממשק בין מדע לאמונה כמעט הכרחי, ואינך יכול לוותר על אחד מהם. כדי להבין את האחד אתה חייב להבין את השני – ולהיפך.
בספרו 'רדיקלית אז, רדיקלית עכשיו', כותב הרב יונתן זקס "היהדות היא הרגע המהפכני שבו האנושות מסרבת לקבל את העולם כמות שהוא …בעידנים של סגידה לקולקטיב – אומה, מדינה, אימפריה- דיבר העם היהודי על כבודו וקדושתו של היחיד. בתרבויות שהתברכו כבר בזכותו של היחיד לעשות כאוות נפשו, דיבר עַם זה על משפט, על חובה ועל אחריות הדדית. לא היה עם שהתעקש, בעקביות ובמאמצים כאלה, על ריבונותו הגורפת של הצו המוסרי".
הרב קוק בעת פתיחת המכללה העברית בירושלים בהר הצופים, מציג בפנינו חזון הכולל מהלך כפול של קודש המשמש גם להעמקה ולביצור רוח האומה, "…המהלך השני של הרוח באומה, משמש לה לא רק להעמקת הקודש אשר לתורה בתוכה פנימה, כי אם גם שביל להוצאה והכנסה. להוציא מושגים וערכים של היהדות מתוך רשות היחיד שלנו אל רשות הרבים של העולם הכללי, שהרי בשביל כך הננו עומדים לאור עמים… לשמש כלי מכשיר גדול ונשגב ואהבת הדעת, אשר מאז היא מקננת בעם זו קנית, היא סמכתם לבנות היכל לחכמה ותושייה והיום הזה אלפים ורבבות נאספו יחד לפתוח בחדות לב לרווחה את שערי הדעת". מסתבר, שככל שמתרחבת ומעמיקה הלמידה והידיעה כך גדל הצורך באוהלו של שם כדי שלא תאבד האנושיות וכדי שתשרה בו שכינה.
(מקץ תשפ"ג)
