הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')הבחירות עמדו בפתח. כמו שאצל אברהם נבחר בן אחד, יצחק, והאחר ישמעאל הורחק, וכמו שבבית יצחק יעקב נבחר ועשיו נדחה, גם במקרה שלהם נראה היה שיוסף עומד להיבחר לעד, ואחיו יודחו מהירושה הרוחנית ומההמשכיות של יעקב. הם רואים את הכתובת על הקיר ובגדול: יוסף הוא בן רחל, האישה האהובה, יעקב מקרב אותו, אוהב אותו אהבה יתרה, ואף מלביש אותו בבגד מלכותי מיוחד, כתונת פסים, המסמן את עדיפותו.
ביקשו בני יעקב ליישב בשלווה, אבל החששות מפני הבחירות הגורליות הובילו אותם לבוקה ומבולקה. אט אט חלחלה השנאה, ובתהליך דינאמי היא התפתחה להתדרדרות בשלבים:
- פלגנות ומתיחות חברתית: יוסף "נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו" – בני לאה אינם מקבלים לחברתם את בני השפחות. בעולם בו השפחה היא רכוש הגבירה, בני השפחות נחשבים כעבדים בעצמם. במקום להיות חבורה משפחתית מגובשת, יש בין הבנים פלגנות: יש בנים סוג א' ובנים סוג ב', ולצדם הבן המתחרה.
- הכפשה: כשיש פיצול ופלגנות, כל צד מבקר ותוקף את יריבו, והצד החלש עובר עד מהרה להכפשות. יוסף, המהווה סדין אדום בעיני הבנים הדומיננטיים, מנצל את קשריו עם האב כדי להלשין על יריביו: "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם".
- אתרוג: האבא, יעקב, מאתרג את יוסף ומעניק לו העדפה מתקנת: "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו… וְעָשָׂה לוֹ כְּתונֶת פַּסִּים".
- שנאה: האפליה של האבא מובילה לשנאה של הבנים הרואים עצמם ראויים אך דחויים: "וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אותוֹ".
- חוסר תקשורת: ניתן לצמצם שנאה באמצעות הידברות בין הצדדים. אולם השנאה של אחיי יוסף מנעה שיח משותף, ונטרלה כל אפשרות להידברות: "וְלא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלום". ייתכן שהאחים דיברו עם יוסף, אך "לא בדברי שלום, אלא בדברי מריבה" (רד"ק). אפשר שנתק מוחלט שרר ביניהם, "ולא יכלו דברו, ואפילו לומר: 'שלום'" (ראב"ע). רק כעבור 22 שנה עתידה התקשורת בין יוסף ואחיו לחזור, ולכן נדרשה התורה לספר בפרשת "ויגש": "ואחר כן דברו אחיו איתו" (מה, טו).
- הקנטת היריב: יוסף המועדף על ידי האבא ומזולזל על ידי אחיו, רוקם תכניות להנהגה ביד רמה, כאשר אחיו-אויביו ישפילו עצמם בפניו: "תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי"… "הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי". החלומות לעתיד והדיבור עליהם מלבים את השנאה, והשנאה מפרה את החלומות. מצב שכזה כמעט חייב להסתיים במהלומות.
- היעדר גורם סמכות: גם בשלב המתקדם ביותר של הסכסוך הפנים-משפחתי יכול היה גורם סמכות חיצוני לבלום את הסחף. אולם הגורם הבלעדי, האבא יעקב, לא גוער ביוסף על סיפור חלומותיו ועל דבריו, ולא מוחה באחיו על יחסם כלפיו. הוא מסתפק בנזיפה קלה על הפרשנות הספציפית שנותן יוסף לחלומו השני, אך מניח לעניינים להתגלגל.
- החטא הגדול: כשעניינים שליליים מתגלגלים הם מתנפחים בהדרגה עם השנאה והקנאה המתגברת. שנאה וקנאה החוברות יחדיו סכנתן עצומה, וכשהן מצויות אצל בעלי הכוח, מעשה אלימות הוא רק עניין של זמן.
תופעות חברתיות הן בעלות אופי תהליכי. אם מזהים את נורות האזהרה, אפשר לבלום התדרדרות בעודה באיבה.
אין להתייאש כשמחלוקות קשות קורעות את החברה. בה במידה שתופעות שליליות מתפתחות בדינמיקה הדרגתית, ניתן ליצור גם דינאמיקה בונה וחיובית. לעיתים נדמה שהמתיחות והעוינות הן חסרות תקנה, אבל המאמין שאפשר לקלקל צריך להאמין שאפשר לתקן.
כשמסביב ייהום הסער הפוליטי, ואחינו בית ישראל צועדים לעבר בור הקלפיות, צריך לזכור איך שרשרת טעויות אנוש מנעו ממשפחה טובה ליישב בשלווה והביאו אומה שלמה לצרה צרורה, ולדעת שכל עוד הנר דולק יש תקנה. (וישב תשפ)
