הרב שי פירון"הַעוֹד אָבִי חָי"
שירים מועטים הפכו לנכסי צאן ברזל של כלל הציבור הישראלי. אחד מהם: "עוד אבינו חי" שהלחין ר' שלמה קרליבך. ר' שלמה לקח מילים מתוך הפרשה שלנו, שינה את לשון וסימני הפיסוק: מיחיד לרבים, מסימן שאלה לסימן קריאה:
"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹֽא־יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָֽיו". פסוק זה מעורר תמיהות רבות שהרי בתחילת הפרשה כבר אמר יהודה ליוסף: "יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן".
זאת ועוד, לא ברורה מדוע שאלתו 'התמימה' של יוסף מעוררת חרדה אצל האחים עד כדי כך ש"לֽא־יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָֽיו".
בהקשר זה, ידוע פירושו של הנצי"ב: "אם באמת עוד אבי חי ולא מת מדאגתו עלי?! בהיותו יודע שהיה אהוב אצלו מכל בניו. ותמיהה זו היא תוכחה לאחיו. דאפילו אם לפי מחשבתם דנו את יוסף בצדק, מכל מקום היה להם לחמול ולחוש על אביהם, שהרי ידעו כי אהבתו עזה אליו". ובלשון חריפה יותר בפירושו של בעל הכלי יקר: " על כן אמר: 'העוד אבי חי', לומר שאבי הוא ולא אביכם, כי לא חסתם על צערו כאילו אינו אביכם, על כן נבהלו ולא יכלו לענות דבר".
הסבא מסלובודקה, פירש את הדברים באופן אחר: "… הרי באמת הייתה התוודעותו של יוסף לאחיו בשורה גדולה להם, כי הלא הם חיפשו אותו בכל ארץ מצרים ונכנסו בשערים מיוחדים והתפזרו בשווקים שונים כדי למצוא אותו, כי חששו שמא נטמע בין המצרים, או אולי נאבד לגמרי מן העולם, וגם לא יכלו לעמוד בפני צער אביהם. והנה פתאום הופיע לפניהם כשהוא חי וקים ועומד בדרגה גבוהה כזו של מושל בכל ארץ מצרים ומשנה למלך פרעה, והם גם נכחו שבמעשה מכירתם אותו לא עוללו לו רעה ולהיפך היתה סיבה לעלייתו לגדולה, מתוך כך גם נגרמה הצלה לכל העולם מכיליון, כפי שיוסף טען לפניהם: 'ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם'.
" ובכל זאת, בשעה שיוסף התוודע לפניהם, נבהלו מפניו ולא יכלו להוציא הגה מפיהם מרוב הבושה שהרגישו כלפיו על אשר מכרוהו. ואף על פי שיוסף לא הוכיח אותם כלל ועוד הרגיע אותם באמרו 'וישלחני אלוקים לפניכם לשים לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה', עם זה, לא יכלו להירגע לא מצאו מלה בפיהם לענות אותו".
הסבא עומד על שתי נקודות מרתקות. האחת, שלפעמים אנחנו פוגשים מישהו שפגע בנו, אנו עושים על עצמנו עבודה פנימית עמוקה כדי להגיב באופן אצילי. אבל העומד מולנו מצפה שנכעס עליו. מבחינתו, העובדה שאנו מדברים אליו יפה רק מגדילה את הבושה. הוא היה מעדיף שנכעס, וכך 'נסגור את החשבון'.
הרעיון השני שצומח מכאן, הוא שגם אם בסופו של דבר הקב"ה מסובב העולמות, סיבב את הדברים כך שייצא לטובה, עדיין מעשה רע שעשינו, מצדיק תחושה של בושה. עצם העובדה שהמניע היה שלילי, מספיק כדי לחוש בושה.
השאלה של יוסף היא תוכחה, ויש בה כדי להבהיר: האם אבא שלי עוד חי? כשאחים רבים בניהם וכל אחד חושב שאבא הוא 'שלו' יותר משל אחיו; כשאחים רבים מסביב לתשומת הלב של אבא; כשאחים רבים ביניהם ובדרך זו לא מהססים לפגוע באבא, בא חורבן למשפחה.
ר' שלמה הפך את השאלה: "העוד אבי חי" לקביעה: כשנאמר יחד: "עוד אבינו חי" – כשלכולנו יהיה אבא אחד – אזי מובטח לנו שעם ישראל – חי, ויחיה לעד. (ויגש תשע"ח)
