פרופ' משה הלינגר, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטה בר-אילן
אחתום את הדיון על דמותה של אסתר בפרשנותה הייחודית של ד"ר אורית אבנרי את דמותה של אסתר במגילה. אבנרי מציעה "קריאה כפולה" של מגילת רות ומגילת אסתר:
"מגילת רות ומגילת אסתר חולקות שדה ספרותי-צורני משותף: בכל אחת מהן אפשר לשמוע שני קולות סותרים העולים מן הטקסט, וכל קול מספר סיפור אחר הניזון מפרטים שונים בטקסט או מפרשנויות מנוגדות להיגד זהה […] הקורא את המגילות עומד לפני שתי קריאות אלטרנטיביות ואף סותרות" (אורית אבנרי, עומדות על הסף: שייכות וזרות במגילות רות ואסתר, ירושלים: מכון שלום הרטמן, 2014 עמ' 21).
על פי אבנרי, "הקריאה הכפולה" במגילת אסתר (ובמגילת רות) משקפת מעבר מהשמעת הקול הפטריארכלי, שלפיו האישה היא שולית בהיררכיה הגברית, אל הקול הפמיניסטי שנותן לאישה מקום כשחקנית עצמאית ובעלת יכולת (שם, עמ' 126). אין זה מקרה שהדואליזם הזה מתבטא בדמות של גיבורות נשיות, שכן: "אישה במהותה חיה את השניות בין פנים וחוץ, בין זרות לשייכות, בין הדרה להכלה. שניות זו נשזרת היטב במוטיב הקריאה הכפולה העולה מן המגילות. מגילות רות ואסתר אינן רק עוסקות בנשים, אלא הן עצמן טקסטיים נשיים" (שם, עמ' 1).
הקריאה הראשונה במגילת אסתר:
אסתר מופיעה כדמות פסיבית ואף כאובייקט העובר כחפץ בין גברים ממרדכי אל חצר המלך אחשוורוש. אסתר מתוארת תמיד כמצויה בתוך הארמון, אף כששולחים אגרות השמדה על היהודים, אסתר היא 'מחוץ לעניינים'. היא נזקקת כל הזמן לשלוחים כדי לתקשר עם מרדכי המצוי מחוץ לארמון (שם, עמ' 93-92).
על פי אבנרי, ניתן לאתר מספר שלבים כאן: השלב הראשון: הליכת אסתר למלך כדי לדבר איתו: בשלב זה היא מופיעה כ"אחרת": אישה ויהודיה הנעזרת בנשיותה כדי לפעול מול המלך. השלב השני- ההזמנה למשתה הראשון: אסתר עדיין פועלת באופן פסיבי. היא לא מגלה את זהותה ומבקשת רק בקשה קטנה שהמלך לא יתקשה להיענות לה-להגיע למשתה שהיא תערוך. השלב השלישי- ההזמנה למשתה השני: אסתר עומדת במשתה הראשון מול המלך ומול המן ומעזה לפתוח את פיה, אף שללא חשיפה של תוכן הבקשה (שם, עמ' 96-95). השלב הרביעי- המשתה השני: בשלב זה על פי אבנרי: "אסתר כבר אזרה אומץ לבוא אל המלך. אולם גם בקשתה נאמרת באופן פסיבי: 'אם מצאתי חן בעיניך המלך ואם על המלך טוב תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי' (ז, ג-ד)" (שם, עמ' 96). בעקבות המשתה השני ( סוף פרק ז) שהוביל לנפילת המן, אסתר דואגת להביא את מרדכי לפני אחשוורוש, והמלך מסיר את טבעתו "אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי" (ח, ב). מרדכי הוא הדומיננטי: "וייכתב ככל אשר ציווה מרדכי אל היהודים" (ח, ט) (שם, עמ' 97).
הקריאה השנייה במגילת אסתר:
בקריאה זו רואים אנו דברים אחרת לגמרי. פתיחת המגילה ופרטים רבים בהמשכה מתארים באופן אירוני ומגוחך את העולם הגברי ואת שליטתו .המלך מתואר כמי שנגרר אחרי עצות של אחרים. האמפתיה של הקורא נתונה לוושתי. היא אולי הפמיניסטית הראשונה: אמיצה, גאה ומוכנה לשלם את המחיר על התעקשותה על כבודה, שעליה היא משלמת מחיר כבד. אחרי סילוקה מחפשים אנשי המלך אישה צייתנית יותר. והנה מגיעה אסתר, והיא תצעד צעד נוסף. היא תעבור על צו המלך לא באי-עשייה (ושתי לא באה לפני המלך) אלא בעשייה מיוזמתה המלאה .אחשוורוש מוצא עצמו מוזמן למשתה של אסתר המלכה ונענה להזמנתה. בכך נרמז היפוך בתפקידי המגדר ומודגש אופיו הנגרר של אחשוורוש וחוסר עקביותו (שם, עמ' 103-102).
אסתר יודעת כבר מראשית העלילה מהי מטרתה ומהי הדרך הטובה ביותר להשיגה (שם, עמ' 104-106). בסוף פרק ד' הדומיננטיות של אסתר כבר ברורה: "ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר ציוותה עליו אסתר" (ד,יז). אסתר מתכננת בקפידה ובערמומיות את נפילת המן בלי שהיא חושפת את הקלפים שלה מראש. אחר כך היא הופכת למנהיגה בפועל שמביאה את מרדכי במקום המן (שם, עמ' 107-110). אסתר היא אישה יפת תואר אשר חוזקה ועוצמתה נסתרו תחת מעטה נשיות כנועה שהחברה גרמה לה לעטות על עצמה עד לשעת הכושר. בשעת משבר גייסה אסתר את כל כוחות הנפש שלה כדי לפעול באופן המתוחכם והנכון ביותר ולהצליח (שם, עמ' 112).
(ויחי תשפ"ג)
