פרופ' משה הלינגר, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטה בר-אילן
מבוא:
השתתפות נשים במצוות ובטקסים דתיים פחותה בהרבה משל גברים. נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא, כלומר, התלויות בזמן, כמו ישיבה בסוכה, לבישת ציצית והנחת תפילין ועוד. בעולם האורתודוקסי מקובל ברוב המקומות שנשים אינן נחשבות למניין, אינן עוברות לפני התיבה, אינן עולות לתורה וקוראות בה, אינן אומרות קדיש, אינן מזמנות, אינן קוראות במגילה ועוד. גם המחיצה בבית הכנסת לא אחת מעצימה את שוליותן של נשים. היום נשים רבות קוראות תיגר על המוסכמות הללו וסבורות לא אחת שלאור מקורות הלכתיים הן יכולות לקחת חלק בטקסים דתיים יותר מאשר היה מקובל בדרך כלל.
במציאות מודרנית שבה בעקבות המהפכה הפמיניסטית במערב נשים הן רופאות, מהנדסות, מנהלות בכירות, עורכות דין ושופטות, חברות פרלמנט ושרות- המצב שבו ביהדות האורתודוקסית דווקא בכל הנוגע לעולם הדתי, נשים נותרות בשוליים, נתפסת בעיני רבות ורבים כאנומליה. אין ספק שנשים רבות מרוצות ממציאות זו שבה הן לא נדרשות לחובות המוטלות על גברים. ברור גם שהמניע של אותן נשים המעוניינות לשנות את המציאות הזו יכול להיות פמיניסטי, כשם שהוא יכול להיות צורך דתי עמוק. כל אלו אינן המוקד לדיונים בסוגיות אלו שיתקיימו בטורים הבאים. מה שיעסיק אותנו תהיה רק השאלה האם על פי מקורות הלכתיים שונים נשים יכולות לקחת חלק רב יותר בטקסים דתיים אם הן רוצות בכך. נראה שמה שנתפס כמובן מאליו ברוב הקהילות האורתודוקסיות, חרדיות בוודאי, אבל גם ציוניות דתיות, לא אחת מורכב יותר ויש אפשרויות יותר מגוונות ממה שרבים ורבות נוטים לחשוב. נפתח את הדיון בכלל שמבחין בין גברים ונשים במצוות שונות.
פטור נשים במצוות עשה שהזמן גרמא:
במכילתא, בשלח, פרשה י"ז נאמר שמהפסוק על חובת תפילין "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת השם בפיך כי בחוזק יד הוציאך ה' ממצרים" (שמות, יג, ט) ניתן ללמוד שנשים לא חייבות בתפילין כי רק מי שחייב בתלמוד תורה-חייב בתפילין. ונשים פטורות.
המקור הידוע ביותר נמצא במשנה במסכת קידושין דף כט עמוד א': "וכל מצות עשה שהזמן גרמא [רש"י: שהזמן גורם לה שתבא] – אנשים חייבין, ונשים פטורות, וכל מצות עשה שלא הזמן גרמא – אחד האנשים ואחד הנשים חייבין. וכל מצות לא תעשה, בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא – אחד האנשים ואחד הנשים חייבין, חוץ מבל תקיף ובל תשחית ובל תטמא למתים".
בפירושו למשנה, הרמב"ם מרחיב בהסבר הדברים וגם מצביע על כך שלא בכל מצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות וההיפך, לא כל מצווה שלא הזמן גרמא, נשים חייבות בה, אלא כל מקרה נלמד לגופו:
"מצות עשה שהזמן גרמה היא שחובת עשייתה בזמן מסויים, ושלא באותו הזמן אין חיובה חל כגון הסוכה והלולב והשופר והתפילין והציצית לפי שחובתן ביום ולא בלילה, וכל כיוצא באלו.
"ומצות עשה שלא הזמן גרמה הן המצות שחובתן חלה בכל הזמנים כגון המזוזה והמעקה והצדקה. וכבר ידעת שכלל הוא אצלינו אין למדים מן הכללות, ואמרו כל רוצה לומר על הרוב, אבל מצות עשה שהנשים חייבות ומה שאינן חייבות בכל הקפן אין להן כלל אלא נמסרים על פה והם דברים מקובלים, הלא ידעת שאכילת מצה ליל פסח, ושמחה במועדים, והקהל, ותפלה, ומקרא מגלה, ונר חנוכה, ונר שבת, וקדוש היום, כל אלו מצות עשה שהזמן גרמה וכל אחת מהן חיובה לנשים כחיובה לאנשים. וכך גם מצות פריה ורביה, ותלמוד תורה, ופדיון הבן, ומלחמת עמלק, כל אחת מהן מצות עשה שלא הזמן גרמה ואין הנשים חייבות בהן, אלא כולן קבלה כמו שביארנו. אבל הכלל שהזכיר במצות לא תעשה הוא נכון אמר ה' איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם ואמרו השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. חוץ משלש אלו, אמר ה' יתעלה לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך, כל מי שיש לו זקן ואפשר להזהירו על גלוחו הוא שאסור לו לגלח את כל הראש, והוא אמרם הני נשי הואיל וליתנהי בהשחתה ליתנהי בהקפה. ואמר אמור אל הכהנים בני אהרן לנפש לא יטמא, בני אהרן ולא בנות אהרן" (פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת קידושין פרק א משנה ז).
(כי תבוא תשפ"ג).
