הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)ישנה שאלה שמטרידה את מחשבותיהם של אנשים רבים. לכאורה, אנחנו תמיד בוחרים לעשות את מה שגורם לנו יותר הנאה. אם מדובר בדברים כמו אכילה ובילויים – הרי שהנאתם גלויה; אולם גם אם אנחנו בוחרים לחיות חיים רצופי קשיים וסבל בשם אידיאל כלשהו; מתגייסים ליחידה מובחרת, פותחים בית חב"ד בארץ נידחת, או מתנדבים לטפל בחולים ונכים – הרי שאנו עושים זאת לכאורה משום שתחושת הסיפוק שבכך גורמת לנו הנאה. אם כך, האם כולנו בעצם פשוט אגואיסטים, שפועלים רק כדי להשיג לעצמו הנאות? האם אין הבדל מהותי בין מי שמתהולל במסיבות למי שמציל חיים, כי שניהם פשוט עושים מה שנעים להם?
ובכן, התשובה כמובן היא שלילית, וקל להראות זאת באמצעות דוגמא.
נניח שהיו מציגים בפניך עכשיו שתי אפשרויות: לחיצה על הכפתור הראשון תציל את חייו של ילד חולה, ואילו לחיצה על הכפתור השני תגרום לך לחוש הרגשה טובה, בדיוק כפי שהיית מרגיש אילו היית מציל את חייו של הילד. כלומר, בשני המקרים תיגרם לך אותה הנאה בדיוק, וההבדל הוא רק מבחינת הילד החולה – האם הוא יינצל או לא. האם זה משנה לך על איזה כפתור תלחץ?
ודוגמא דומה נוספת: אמא מלאה רגשות צער וכאב בשל מחלתו של בנה. כעת מציגים בפניה שתי אפשרויות: לרפא את בנה, או לתת לה כדור שיגרום לה להפסיק לחוש רגשות כואבים כאלה. בשני המקרים הסבל שלה ייפסק. באיזו אפשרות תבחר?
ובכן, ברור לכולם שבמקרים כאלה כל אדם עם מוסר מינימאלי יבחר באפשרות שתציל באמת את חייו של הזולת, ולא רק תגרום הנאה או תפסיק את הסבל שלו עצמו. למרות שכמות ההנאה או הפסקת הסבל שקולה לחלוטין בשתי האפשרויות, לאנשים אכפת לא רק מההנאה והסבל של עצמם, אלא גם מזו של אחרים. לכן הם יבחרו באפשרות שנוגעת לאחרים. ומי שאכפת לו מאחרים, בהגדרה – אינו אגואיסט.
מי שמרחיב את הגדרת המושג "אגואיסט" ל"מי שפועל על פי הרצונות שלו", למעשה מרוקן אותה מתוכן. ברור שכל אדם פועל לפי הרצונות שלו – השאלה מהם אותם רצונות, והאם הם פונים כלפי פנים או כלפי חוץ. (ויגש תשפ)
