חברה מתוקנת היא חברה שמתוך שאנשים רואים בה איש את אחיו, הם מוכנים לקום ולעשות מעשה למען השני
יש במכת החושך, שהייתה אחת מעשר המכות שניחתו על מצרים, כמה רבדים.
במבט ראשוני, לכאורה בשונה ממכות אחרות שהייתה בהן פגיעה פיזית ממשית – באדמה, במים, בחיות, בבהמות ובאדם- במכת החושך לא הייתה פגיעה ישירה בגוף. לכאורה היה רק חושך קשה ולא נעים, אלא שחז"ל נתנו כיוונים נוספים להבנת המכה הזו.
באופן פשוט, חושך הוא מצב פאסיבי, הנובע מהעדר של אור. אולם חז"ל, על בסיס המילים 'וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ', אמרו שאין מדובר רק על העדר אור, אלא על משהו פיזי, ממשי, שניתן למשש- 'וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ'. עד כדי כך היה החושך הזה פיזי וממשי, שהוא לא אפשר לאנשים לזוז, לקום ולשבת – לא בגלל שהם לא ראו, אלא בגלל שהם לא יכלו פיזית לעשות זאת. זה כבר סוג אחר של חושך.
למכה הזו, נתנו פרשנים, דרשנים, אנשי מוסר והוגי דעות רובד מוסרי וחברתי נוסף, הלקוח מהמילים שבכותרת- 'לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו'. המילים הללו שבפסוק נאמרו בפשטות על המצרים, שבגלל החושך לא ראו האחד את השני. אולם יש מהדרשנים שלקחו אותו למקום חברתי אחר ולתובנה ערכית.
'לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו' זו מציאות חברתית שבה אדם לא רואה את אחיו- אין הכוונה לראייה פיזית בעיניים, אלא שהאדם לא רואה את אחיו נפשית, רגשית וחברתית, לא מתייחס אליו, לא 'סופר' אותו, ויותר גרוע – בכלל לא רואה בו אח.
כשזה המצב, המשך הפסוק מלמד מה התוצאה- 'וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו'- אף אחד לא מוצא לנכון לקום ולעזור לשני, לצאת מאזור הנוחות שלו, לצאת מהקיבעון שלו, להבין שגם אם אני לא מסכים עם האחר הוא עדיין הוא אח שיש 'לראות אותו', ללמד עליו זכות, לנסות להבין אותו, לכבד אותו, ואם צריך אז לקום כל אחד מתחתיו ולעשות מעשה למענו.
חושך חברתי איננו רק מצב פאסיבי של העדר אור, אלא מצב אקטיבי בו אנשים שמים מחיצות מעשיות, נפשיות ורגשיות בינם לבין אחרים, לא רואים בהם אחים, ולא מוכנים לקום מתחתיהם ולפעול למענם.
לפעמים, פגיעה חברתית-נפשית שכזו, קשה וכואבת יותר ממכה פיזית.
חברה מתוקנת היא חברה שמתוך שאנשים רואים בה איש את אחיו, הם מוכנים לקום ולעשות מעשה למען השני.
כאשר משה רבנו, עוד בהיותו נער צעיר, נסיך מצרים, יוצא בפעם הראשונה מארמון פרעה, הפסוק מתאר זאת כך: "וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו".
משה רואה בהם אחיו, ובניגוד למכת החושך שבה 'לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו', משה רואה גם רואה וגם עושה. הוא גם רואה בהם אחים, וגם קם ממקומו הנוח והנעים ועושה מעשה- "וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו".
יסוד האחווה גם בימים של חושך- הוא קודם כל במובן הרחב של המילה- לראות גם את השני, ולהיות נכון מוכן וראוי ולעשות מעשה למענו.
(בא תשפ"ג)