אלו שנותנים לפנים משורת הדין

בשנת תר"ס – 1900, כאשר ישב חיים נחמן ביאליק באודסה, וחיפש את המילים הנכונות לעורר ולעודד את העם לעשייה ולפעולה יהודית וציונית, לחיזוק הרוח, העלייה והחוסן, עלו לנגד עיניו מילות שירתה של דבורה הנביאה, אותן כתבה כ-3000 שנה לפני כן, מילים שנוצרו עוד מאות שנים קודם לכן, בהשראת הפסוק בתורה המספר על בניית המשכן במדבר.

אלפי שנים- ומילת מפתח אחת – התנדבות.

כותרת שירו המפורסם של ביאליק, מפנה אותנו אל הנמענים- 'לַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם'.

וכך מבקש ביאליק:

לְעֶזְרַת הָעָם! לְעֶזְרַת הָעָם!
בַּמֶּה? אַל-תִּשְׁאָלוּ – בַּאֲשֶׁר נִמְצָאָה!
בְּמִי? אַל-תִּבְדֹּקוּ – כֹּל לִבּוֹ יִדְּבֶנּוּ!
מִי צָרַת הָאֻמָּה בִּלְבָבוֹ נָגָעָה –
הַמַּחֲנֶה יֵאָסֵף, אַל-נָא נַבְדִּילֶנּוּ!
כָּל-קָרְבָּן – יֵרָצֶה, כָּל-מַתָּת – נֶאֱמָנָה:
אֵין בֹּדְקִים בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה!

לאותו סוג אנשים מודה דבורה הנביאה מכל לב, בבואה לסכם את אלו שהיטו שכם ונכנסו תחת האלונקה בשעות הקרב הקשות: "לִבִּי לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם בָּרֲכוּ ה' " [שופטים ד'].

זה יהיה בדיוק האפיון של האנשים והנשים שייטלו על שכמם את משימת הקודש של בניית המשכן, שיסודותיו תהיינה תרומה, התנדבות, ונדבת לב. כך בפרשת תרומה: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" [שמות כ"ה], וכך גם בפרק ל"ה- "קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה'".

לכל מסגרת חברתית או לאומית יש מערכות חוקים ותקנות, המאפשרות לה לפעמים לכפות על חבריה דברים כאלו ואחרים, ולאלץ אותם לעשות דברים כחלק מהעובדה שהם משתייכים למסגרת. למסגרת אין ברירה אלא להתנהל כך, שהרי לא יתכן שכל אחד יעשה מה ומתי שמתחשק לו.

אלא שכל מערכת הרוצה להתפתח ולהתקיים, איננה יכולה להתבסס רק על אלו הפועלים 'על פי הספר' ועל פי החוק. כל מערכת חפצת חיים זקוקה לאנשים עם רוח אחרת, נשמה גדולה, המוכנים לתת מעצמם, מהונם, מאונם, ממרצם ומכשרונם- הרבה מעבר למחוייב ולנדרש.

אלו לא אנשים ש'חייבים'. אלו אנשים ש'רוצים', אלו אנשים שיודעים איפה נמצאת 'שורת הדין', ועם זאת הם שואפים תמיד לתרום ולתת 'לפנים משורת הדין'. אלו האנשים שהם יסוד החברה, העם והאומה, אלו שאי אפשר בלעדיהם- המתנדבים.

כאז כן עתה- במדבר, בתקופת השופטים, באודסה, ובארץ ישראל של היום- חוסנה ועוצמתה של חברה נשענים על חבורת המתנדבים ורוח ההתנדבות.

אלו עם הלב הגדול והנשמה הענקית המקדישים את כל כולם, כולל זמן, כסף, כוח, ועוד, כדי להיות חלק מחברה שערכי הנתינה והערבות ההדדית הם יסודותיה האיתנים.

יסוד המשכן במדבר הם – 'כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ'. סוד הניצחון בקרב שייך 'למִּתְנַדְּבִים בָּעָם'. קוד קיומה של אומה במצבי משבר הם קריאתו של ביאליק:

"מִי צָרַת הָאֻמָּה בִּלְבָבוֹ נָגָעָה –
הַמַּחֲנֶה יֵאָסֵף, אַל-נָא נַבְדִּילֶנּוּ!
כָּל-קָרְבָּן – יֵרָצֶה, כָּל-מַתָּת – נֶאֱמָנָה:
אֵין בֹּדְקִים בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה!"

(תרומה תשפ"א)