בור ועם הארץ

בידינו נתונה הבחירה והזכות למצות את משאבי הנפש והמחשבה בהם ניחנו

אבות ב, ה'

"הוּא הָיָה אוֹמֵר: אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד, וְלֹא כָּל הַמַּרְבֶּה בִּסְחוֹרָה מַחְכִּים. וּבִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ".

סדרת קביעות, חולק עמנו הלל, אודות מידות ונטיות אנושיות והשלכותיהן על בעליהן.

"בּוּר" הנו אדם חסר ידע וככל הנראה גם חסר הבנה. משול, לדברי מפרשים, לאדמה שלא ניתן להצמיח בה דבר.

"עם הארץ" הנו "איש הכפר", אדם בעל יכולות שכליות היודע לסחור ולקיים את עצמו, אך אינו בקיא בתורה ובהלכה.

הבּור, שאינו מבין חטא מהו, אינו חושש מלחטוא, אומר הלל. עם הארץ, מבין חטא מהו ויש בידיו להתרחק ממנו, אולם הוא אינו מחזיק במידת החסידות: בקיאות הלכתית והקפדה בה מעבר למצוּוה.

נחרצוּת דברי הלל: "X (בוּר) אינו שווה ל- Y (ירא חטא)", מעלה אצלי שאלה: האם בחוק מתמטי בלתי ניתן לשינוי, מדובר? אדם בוּר – האם הוא כלוא מבחינה גנטית ביכולותיו השכליות ואינו יכול להיחלץ מבורותו? ועם הארץ – האם לעולם לא יוכל להשתלם בתורה?

בעוד טיעון "גנטי -מהותני" מסייע לנו להבין את העולם, להתאים את צפיותינו זה מזה ולא ללכת שולל אחר מצגי שווא, טיעון סביבתי – מוטיבציוני, מדרבן לנוע ולשנות מצב חסר.

קשה לקבוע אם הלל מניח עובדה ואקסיומה, או שהוא מציב כאן דווקא משוואה לא פתורה ואתגר, המצפה להתמודדות עמו…

ישנה גם אפשרות שלישית, הידועה לאנשי חינוך וחוקרי מוח ואשר ניתן ללמדה מן הטקסט: המצב נתון אך אינו גורל חתום. גם בתוך מוגבלות (אפילו "בורות" שכלית) מצוי טווח של תנועה ושינוי.

באופן כללי ובפרט בהתייחס לתורה ולחיי הלכה, קו דק מבחין בין הכרזה אישית על בורות ו"עם הארץ" ובין תירוץ לחטא והסוואה של חוסר מוטיבציה או העדר מחויבות הלכתית. כיום, אך למעשה כך מאז ומעולם, יכול אדם לבחור לדעת יותר מכפי שהוא יודע (ולהבחין בין אסור ומותר הלכתי) וגם להישמר מלשים עצמו מומחה, כאשר אינו כזה (בדומה ולהבדיל, אנשים הבאים אלי לקליניקה ואומרים בתגובה להמלצות מקצועיות: "אני לא פסיכולוג, אבל…") בידינו נתונה הבחירה והזכות למצות את משאבי הנפש והמחשבה בהם ניחנו וגם לדעת מתי איננו יודעים.

לתגובות: naomieini1@gmail.com

(בהר תשפ"ב)