הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)במעמד הפרידה של יעקב מבניו אין אחד שנדחה והוצא אל מחוץ למשפחה. במהלך חייו לא חסך יעקב שבטו מבניו ולא הסתיר את אכזבותיו מחלק מילדיו. גם במעמד הפרידה הוא מבקר את חלקם אבל כולם נמצאים סביב מיטתו. יעקב מבקר את ראובן בכור בניו: "פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה". לאחר מות רחל, ראובן משתלט על מקומו הפרטי ביותר של אביו. גם אם נבין שמדובר בהחלפת המיטות בלבד, הרי שעדיין מדובר במעשה חמור. ראובן מערער על סמכותו של יעקב כראש המשפחה, ומתערב בתחומים שאינם בסמכותו. לאחר המעשה עצמו יעקב אינו מוכיח את ראובן בגלוי אלא בשתיקה: "וישמע ישראל". יעקב אינו מגיב בעוצמה כנגד המעשה, אלא מסתפק בתוכחה סמויה. האם עתה, רגע לפני פטירתו, זה הזמן הנכון, שיעקב יזכיר את אותו מעשה?!
נראה שמגמתו של יעקב היא לא התוכחה עצמה אלא מתן הסבר לנטילת המנהיגות העתידית מראובן בכור בניו. תכונת הפזיזות עומדת לראובן לרועץ ואינה מאפשרת לו להיות מנהיג בישראל. מלבד שהיה פזיז בהקשר למשכבי אביו, כל עצותיו לא התקבלו, פעמים בשל פזיזותו. בראשונה – בפרשת מכירת יוסף, ומאוחר יותר בעת ניסיונם של האחים לשכנע את אביהם לאפשר את ירידת בנימין. מנהיגה של אומה ראוי שיתברך במתינות וביישוב דעת, לבל יוביל את צאן מרעיתו לאבדון. לימים, צאצאי ראובן התנהלו גם הם בפזיזות בשעה שהעדיפו להישאר בעבר הירדן המזרחי וביקשו ממשה שלא להיות חלק מכיבוש הארץ. הפזיזות נגרמת כתוצאה ממוטיבציה לפעול ולהגיב למציאות שנוצרה. אך פעמים טועים ולא שוקלים את כל מרכיבי המציאות. ההכרה במורכבות המצבים שבהם אנו חיים, בצורך להתחשב בגורמים סביבתיים שונים, ביכולת לשקול ולברר את העובדות בכישרון לכדי פתרון כולל – אינם אפשריים כשהחיפזון הוא המצפן היחיד. יש צורך באותה סבלנות ייחודית, המאפיינת את אלה הפועלים בשיקול דעת, שאינם מגיבים מיד כי אם חותרים לדבר הנכון.
אמנם, יש דמיון בין פזיזות לבין זריזות, אך יש ביניהן הבדל מהותי. בעוד שהפזיזות משדרת חוסר יציבות, הרי שהזריזות מונעת מכוחה של יציבות ומיקוד במטרה. הקביעה ש"כוהנים זריזים הן" לא מעידה רק על מהירות הפעולה, אלא גם על מנוחת הנפש והריכוז שמלווה את הכוהנים בעבודתם. חז"ל נמנעו מלגזור גזרות בבית המקדש בשל זריזותם של הכוהנים. ההתמקדות של הכוהנים במטרה אפשרה להם להיות זריזים ולהימנע מכשלים.
רבי חיים שמואלביץ בספרו "שיחות מוסר" (מאמר כד', שנת ל"ב) מצביע על רובד נוסף בחסרונה של הפזיזות. לדעתו, החלטה המתקבלת בפזיזות נובעת מבהלה ומחוסר ביטחון עצמי. כך מסביר ר' חיים את הכישלון הראשון של שאול כמלך. שאול נלחם בפלשתים, ושמואל ציווה עליו שימתין ולא יקריב את קרבן העולה עד בואו לזירה (שמואל א', יג). הפלשתים התקרבו והעם לחץ את שאול לפתוח בקרב. שאול ראה ששמואל מתעכב מלבוא והחליט להקריב את העולה נגד ציוויו של שמואל. שאול נבהל ופחד מהעם ומהפלשתים. הוא לא שקל את הדברים כראוי והיה פזיז בהחלטתו. ותגובתו של שמואל לא איחרה לבוא: "וְעַתָּה מַמְלַכְתְּךָ לֹא תָקוּם". שאול הפסיד את ההנהגה בעטיה של פזיזות וחוסר שליטה.
מנהיגות צומחת מתוך שיקול דעת, בטחון בדרך ונחישות. מנהיגותו של יהודה שקולה יותר, ובאמצעות מדיניות אחראית ושקולה הצליח יהודה לשכנע את יעקב אביו להוריד את בנימין למצרים בזמן המתאים ובניסוח הראוי. יהודה אף הוכיח מנהיגות בעמידתו האיתנה בפני יוסף כנציג האחים כולם ובכך זכה למלכות על ישראל. יתרונו של המנהיג הוא בשיקול דעת מתון ולא בקבלת החלטות פזיזות. (ויחי תשפ)
