הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)
אינני רואה את ההבדל המהותי בין סוגי דגים, עופות או חיות כשרים ולא כשרים
הבשר המתורבת שעתיד להשתלט על השוק ולהיחשב כפרווה, מאיים לייתר את כל הלכות כשרות הבשר. אבל מסתבר שהתהליך המצמצם את הלכות הכשרות התחיל כבר מזמן. אם בעבר, אדם שרצה לאכול בשר היה צריך לזהות חיה כשרה, לגדל אותה או לרכוש אותה, ואז לשחוט אותה ולהכשיר אותה לאכילה, כיום אנו קונים בשר מוכשר בסופרים ובאטליזים כמו כל מוצר צריכה אחר שאנו לוקחים מן המדפים. אני עוד זוכר את אמי ז"ל ממליחה בשר על השיש במטבח. כיום אין כמעט מי שעושה זאת. מי יודע היום הלכות מליחה? מה ידוע היום על שחיטה?
אדם שרוכש בשר לא יכול להבחין בעצמו האם השחיטה היתה כשרה או לא. לעתים הוא אפילו לא יוכל לדעת מעצמו איזו חיה הוא אוכל והאם הבשר הוא נבלה או טריפה. אנו כמובן מסתמכים על היצרנים ועל משגיחי הכשרות שיעשו עבורנו את המלאכה. אבל מה המשמעות של כשרות הבשר אם איננו מודעים למה שאנו אוכלים? כיצד דיני הכשרות מחוללים בנו משהו אם איננו יודעים מה מוגש לנו? האם אדם שאוכל סטייק טריפה מבלי לדעת שהוא כזה שונה מאדם שאוכל סטייק כשר?
גישה אחת תאמר שאכן קיים הבדל, שכן כשרות משפיעה על מהות הבשר שאנו אוכלים. בשר לא כשר ישפיע על עולמו הרוחני של האדם ויפגע בו. לכן, לא משנה מה האדם יודע או לא. אם בשר כשר לפניו הוא יועשר מכך, ואם הוא הכניס בשר לא כשר לפיו, זה יטמטם את ליבו ויהפוך את רוחו לגסה.
אודה שאני מתקשה לאחוז בגישה שכזו. אינני מאמין בכוחם המיסטי של המאכלים. אינני יכול להבין כיצד חיה שהתעללו בה אך נשחטה באופן כשר עושה טוב לאדם, בעוד שחיה שנהנתה מחיי חופש ורק הומתה בדרך לא כשרה, פוגעת בו. אינני גם רואה את ההבדל המהותי בין סוגי דגים, עופות או חיות כשרים ולא כשרים.
אני מעדיף את הגישה הרואה בדיני הכשרות עניין של תודעה. כאשר התורה כותבת על הגמל היא מדגישה ש"טמא הוא לכם". כך גם ביחס לשפן, לארנבת ולחזיר, שאינם עונים על סימני הכשרות התורה אומרת "טמאים הם לכם" (ויקרא יא). הביטוי 'טמא לכם' חוזר ונשנה לכל אורך הפרק העוסק במאכלות אסורים, ונראה שהוא מלמד שעניין המאכלות קשור יותר לתודעה מאשר למציאות הריאלית. אפשר להוכיח זאת מדברי הרמב"ם, בראש דיני מאכלות אסורות (א, א): "מצות עשה לידע הסימנין שמבדילין בהן בין בהמה וחיה ועוף ודגים וחגבים שמותר לאכלן ובין שאין מותר לאכלן שנאמר והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ובין העוף הטמא לטהור".
המצווה, לדעת הרמב"ם, היא לא רק לאכול כשר אלא גם לדעת את הסימנים שמבדילים בין חיה כשרה ללא כשרה. ומדוע יש מצווה לדעת? נראה שהרמב"ם מבין שדיני כשרות פועלים על תודעתו של האדם שומר הכשרות, ולכן חשוב שהוא יכיר אותם. אדם לא יכול להסתפק רק באכילת בשר כשר אלא עליו לדעת את הדינים העומדים מאחוריו – מה הוא אוכל ולמה הוא רשאי לאכול אותו. רק כך הוא יתקדש. רק כך חייו יובדלו ויטוהרו.
אם כך הוא, הרי שעולם הכשרות הצטמצם מאד בעידן המתועש. מלבד ההכרה שאנו אוכלים כשר איננו חושבים על סימני הכשרות, על חובת השחיטה, על משמעות איסור הדם ועוד. אם משהו מעניין היום את הצרכנים זה דרכי הגידול או אנטיביוטיקה המוזרקת לחיות, דברים שאינם קשורים לכשרות באופן ישיר. אך הכשרות כמעט שאיננה משפיעה היום על תודעת האדם.
כיצד מתמודדים עם הצמצום הזה? איך מעניקים משמעות לכשרות בעידן מתועש בו בשר הפך לעוד מוצר צריכה? זו שאלה שעלינו להתמודד איתה כבר כיום. פתרונה אולי ייתן לנו מפתח לעיסוק במציאות של בשר מתורבת. על כך נבקש לעסוק ברשימה הבאה.
(תרומה תשפ"ג)
