למה בני הנוער שלנו שותים אלכוהול?

בני הנוער שלנו שותים (ושותות) בלי סוף. בכל מסיבה, בכל טיול, בכל אירוע ובכל ״ישיבה״ עם החבר׳ה. אלכוהול לסוגיו הפך למוצר צריכה בסיסי

הימים שלפני פורים מאתגרים מאד את כל מי שעוסק בחינוך. בצוות המכינה אנחנו מתלבטים קשות בכל שנה כיצד נוכל להפוך את החג למסלול המראה רוחני ואת שמחת החג לרגע של צמיחה, ולא נתרסק חלילה בשמחה פראית, גסה והוללת.

הורים, מורים, מחנכים ורבנים צריכים להודות ביושר שבכל הקשור לאלכוהול, אנחנו מבלבלים אותם. מאד מבלבלים אותם. מצד אחד אומרים להם שזה אסור ומסוכן, ומצד שני שותים מדי פעם בעצמנו. בקול אחד לא מרשים אלכוהול בטיול השנתי בשום אופן, ״אפילו לא טיפה״, ובקול שני מלמדים אותם על מצוות קידוש, ארבע כוסות ו״חייב איניש לבסומי״. אותו ר״מ שלועג ל״תרבות החילונית״ שלא יודעת לשמוח שמחה אמיתית בחתונה בלי להשתכר, מזמין את תלמידיו לסעודת פורים לראות אותו שיכור כלוט, מספר להם שזו מצווה ודורש להם שוב על ״כיפורים כפורים״.

בשום תחום אחר אנחנו לא מבלבלים אותם כך. בד״כ מה שאסור, פשוט אסור – סמים, אלימות, פורנוגרפיה, ואפילו סיגריות. רק עם אלכוהול אנחנו מזגזגים כל כך.

ובאמת, הם שותים (ושותות) בלי סוף. בכל מסיבה, בכל טיול, בכל אירוע ובכל ״ישיבה״ עם החבר׳ה. אלכוהול לסוגיו הפך למוצר צריכה בסיסי. הייתי פעם בהרצאה בנושא התנהלות כלכלית לנוער – אף אחד מהחבר׳ה לא ידע כמה עולה לחם פרוס או שקית חלב. כולם ידעו כמה עולה שוט ערק.

התהליך החינוכי סביב אלכוהול לא יכול יותר להסתפק בכללים או במשטור. הם שותים וזו עובדה. גם לא ב״ללמד אותם איך לשתות״, שזו מיומנות נצרכת כנראה, אבל גם היא לא מספיקה, אלא בעיקר בהבנה למה הם שותים? שם נמצא החלק החשוב של המסע החינוכי. רק אם נבין למה הילד או הילדה שלנו שותים, נוכל לחשוב מה התהליך החינוכי הרלבנטי.

בשלב ראשון כדאי להבין מה לא הסיבה – הם לא שותים אלכוהול מצימאון או מחסור בנוזלים (הידעתם שכאב הראש שיש בבוקר למחרת השכרות נגרם בעצם מהתייבשות?). הם גם לא שותים את זה כי זה טעים, מהסיבה הפשוטה שזה לא. זה מר, וחריף ומאד יקר. הרבה יותר מקולה שטעימה שבעתיים. אז למה בכל זאת הם שותים?

א. כדי להרגיש מבוגרים – בגיל שבו לא ברור לכולם אם כבר הגעת לבגרות, כוסית אלכוהול או בקבוק בירה ביד הם כרטיס כניסה לעולם הגדולים.

ב. כי זה אסור – ״מים גנובים ימתקו״ אמר החכם באדם. עצם העובדה שזה אסור על פי החוק, על פי תקנון בית הספר או לפחות על פי הנחיית ההורים, כבר מגבירה את החשק.

ג. כדי לשכוח מהצרות – השתיה עוזרת לשכוח, ולו לרגע, כל מיני קשיים וצרות. חלק מהחבר׳ה שותים לצערנו בדיוק בגלל זה.

ד. כדי לשמוח – אלכוהול מוריד עכבות, ומשחרר מעצורים, מה שלפעמים הופך את העניין לכיף גדול. הזדמנות טובה לברר מה בעצם עוצר אותי מלשמוח גם בלי כימיקלים.

ה. כדי לגלות מי אני ״באמת״ – יש איזו תפיסה מטופשת, לפיה יש לנו איזו אישיות גולמית עמוק בפנים, שאם נסיר את כל ה״קליפות״ (שזה כינוי לנימוסים, מוסכמות, ויסות יצרי ורגשי ושאר הרכיבים של ההוויה שלנו) נגלה אותה באמת. חלק מהשותים (או השוטים) מחפשים איזו ״אותנטיות״ אינפנטילית שמגיחה לפעמים מבעד לענני הכוהל.

ו. בגלל הFOMO –  – הרבה מהתנהגויות ״בעייתיות״ של בני נוער, מגיעות מחרדת החמצה איומה. יש איזו חוויה בלתי מושגת, ובעולם שבו הדיבר הראשון הוא ״לא תחמיץ״, הם לא יכולים להרשות לעצמם לא לדעת ״איך זה מרגיש״.

ז. כי יש לחץ חברתי – אף נער או נערה (כמעט) לא שותה לבד. הם לא מוזגים לעצמם כוסית ויסקי כשהם חוזרים מהעבודה. זו פעולה חברתית מובהקת, והפחד לצאת ״סאחי״ או פשוט להישאר מחוץ לחבורה משחק תפקיד סופר משמעותי בסיפור.

ח. בגלל הפוזה – הם רואים את אבא שלהם ב״קידוש-קלאב״ לוגם ויסקי יקר בהגזמה בפוזה של מומחה, והם חושבים שזה מודל לחיקוי.

חלק מהתופעות האלה לא מאד מזיקות וחלק סימן לבעיה עמוקה וחמורה. חלק קיימות בשפע גם בעולם המבוגרים וחלק יחלפו עם הגיל. בתוך כל ההכנות לפורים, כדאי לכל מחנך או מחנכת להשקיע כמה דקות גם בהתבוננות רצינית על הנושא הזה. בלעדיה, קשה להיכנס לחג הפורים.

(תצוה – זכור תשפ"ג)