השכחה האקטיבית, הבוחרת להסיר חלקים מן האישיות, מסוכנת ומזיקה

אבות ג', ח'

"רַבִּי דּוֹסְתַאי בְּרַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל הַשּׁוֹכֵחַ דָּבָר אֶחָד מִמִּשְׁנָתוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, ט) 'רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ'. יָכוֹל אֲפִלּוּ תָּקְפָה עָלָיו מִשְׁנָתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: 'וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ'; הָא אֵינוֹ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, עַד שֶׁיֵּשֵׁב וִיסִירֵם מִלִּבּוֹ".

עקירה מודעת של המשנה מן הלב, לדברי רבי דוסתאי, דינה גט כריתות מחיי אמת. אדם שהכיר וידע ובוחר להתכחש לעברו ולהעלים חלק זה מחייו, אין ממשוּת לחיים אותם הוא מנסה לבנות והריהו מתחייב בנפשו.

תמהני, האם ניתן לראות בקביעה זו, קביעה הנוגעת לא רק לחיי תורה: האם נכונים הדברים גם לגבי אדם הבוחר לעקור ולהתכחש לעברו? לשגיאותיו? לערכיו? למצפונו? לאוהביו?

לא אחת אני פוגשת משפחות שסועות ומפולגות, הנושאות עמן סיפור כואב של התכחשות בן/בת משפחה להוריו, ילדיו, בן/בת זוגו או קרוביו. את חדרי פוקדים גם יחידים וזוגות, שחוו או חווים אובדן או משבר אישי – זהותי ו"מבקשים אישור", מסיבות מגוונות, לשדר "עסקים כרגיל" ("לשכוח" כלפי חוץ), ולא לשתף בעניין זה את יקיריהן. עמדתי בעניין זה, זהירה. ניסיוני מלמד כי סוד ובפרט חוויה בעלת מטען רגשי, לא רק שאינו מתפוגג ונעלם, אלא סופו שיתגלה או שייגבה מהמתמודד עמו לבדו, מחיר פיסי ו/או נפשי.

"כָּל הַשּׁוֹכֵחַ דָּבָר אֶחָד מִמִּשְׁנָתוֹ" – שכחה של מעשים, אנשים ואירועים בעברנו, והעדר תשומת לב למורשתנו ומשאבינו הרוחניים – ערכיים, פרי עמל של דורות, עלולים להחליש את יסודות הבית שלנו אך לא למוטטו. "תָּקְפָה עָלָיו מִשְׁנָתוֹ" -שכחה שאינה בשליטתנו, הנובעת ממחלה וירידה תפקודית או המשמשת מנגנון הגנה פסיכולוגי מפני עמידה מול טראומה, למשל, רצויה לעיתים ונחוצה לצורך התמודדות נפשית-רגשית.

"וִיסִירֵם מִלִּבּוֹ" – שונה, מסוכנת ומזיקה, היא השכחה האקטיבית, הבוחרת להסיר חלקים מן האישיות, מהעבר האישי, הבינאישי, המשפחתי או הלאומי, לטובת ניהול חיים "חדשים", נעדרי אותנטיות. לא לחינם חז"ל בחרו לציין פרטים אודות שורשיהם, עיסוקם ושגיאותיהם ואף חטאי דוד חשופים ומסורים בידינו לפיקדון וכשיעור לחיים. מכאובינו ופגמינו יכולים לשמש סד, אך תפקידנו להשמישם כמקפצה.

לתגובות: naomieini1@gmail.com

(כי תשא תשפ"ג)