קובי פרידחי (פסיכולוג בהתמחות תעסוקתית, דוקטורנט באוניברסיטת אריאל)"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה. וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אַל יִחַר אַף אֲדֹנִי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָעָם כִּי בְרָע הוּא". אנסה לפרש את הדו-שיח הזה שבין משה ואהרון דרך המודל של פרויד.
פרויד אומר שהנפש מכילה שני כוחות חזקים מאוד, שלרוב גם מנוגדים. יש בה גם איד – דחפים, תשוקות, רצונות ופחדים; ויש בה גם סופר אגו – צורך פנימי להישמע לחוקי החברה ולנורמות מוסריות מקובלות. כדי לאזן בין שני הכוחות, יש לנו את האגו, שנועד לתת לנפש כלים לתווך ביניהם.
אדם שכוחות האגו שלו חלשים, עשוי להיגרר למקום קיצוני. האיד יכול להשתלט, התנהגותו לא תהיה מותאמת, הוא יהיה משולח רסן ועשוי לפגוע בעצמו או באחרים. כאשר לצד האגו החלש יש סופר אגו חזק במיוחד, אומנם האדם יתאים את עצמו לדרישות החברה אך הוא יהיה קונפורמי, עסוק בניסיון "לצאת בסדר" בכל סיטואציה, והעצמיות שלו לא תבוא לידי ביטוי.
בפרשה משה מסמל לנו את הסופר אגו כשליח של הקב"ה, המייצג לנו את מה שראוי ומה שלא ראוי לעשות. הוא מייצג את המצוות ואת שכרן, את החטאים ואת עונשם, איך עובד הקשר בינינו לבין אלוקים. בחטא העגל עם ישראל מסמל את האיד, הם מלאים ברגש – שמחים לצאת מעבדות אבל מפחדים מהשינוי, מהעתיד, מהמדבר. יש להם געגוע מסוים למצרים אך גם תקווה להמשך, אמונה במשה ורצון לקשר עם הקב"ה אך גם חרדה ממנו. הם גדושים ברצונות סותרים ובדחפים חזקים.
לימוד התורה וקיום המצוות הם אלו שמפתחים אצלנו פנימה אגו חזק
בין משה לעם ניצב אהרון – האגו. כתמיד הוא החוט המקשר בין משה לעם, מכיר טוב את הנורמות והאידיאלים, אך גם נשאר עם העם ומכיר את התחושות הקיימות בו.
כאשר האיד עוצמתי כל כך, השער של האגו מתקשה לעמוד בפרץ. חשבו על רגע של כעס או של אהבה גדולה, השער נפרץ ולפעמים נגיב בצורה פחות מווסתת. באופן דומה מגיעים בני ישראל לאהרון עם "קום, עשה לנו אלוהים" – דרישה שכנראה משלבת פחד מהיעלמות משה, תאוות חטא, רצון לקשר עם הקב"ה. היא כל כך חזקה, והוא מורה להם לאסוף כלי זהב.
אהרון מזכיר למשה, העם ברע הוא. כרגע לא ניתן לריסון. אהרון ובניו הכוהנים ימשיכו להיות החוט שמנסה לתווך גם בהמשך. כיום, לימוד התורה וקיום המצוות הם אלו שמפתחים אצלנו פנימה אגו חזק. הם מאפשרים לנו להיות כמו ארגון הנותן לעובדיו כללים של עשה ואל תעשה, אבל גם משאיר להם פתח להביא את עצמם לידי ביטוי.
