ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)פחות מ-50% מבני הנוער בישראל התגייסו לצבא בשנה זו, יחד עם ירידה ניכרת במוטיבציה לשירות קרבי. האם יש סיבה לדאגה? האם המצב שונה במגזר? האם הצבא צריך בכלל את החיילות הדתיות ואת החיילים החרדים? והשינוי בפקודת השירות המשותף? רועי שרון, כתב בכיר לענייני צבא וביטחון בתאגיד השידור "כאן", וסרוג בעצמו, נותן ל"שבתון" נקודת מבט ייחודית על הצבא, הדתיים (הדתיות) ומה שביניהם
בישראל נהוג מודל "צבא העם", בו כולם חייבים בגיוס לצבא. אין ספק שהמודל נשחק במהלך השנים, עד כי בשנה זו שיעור המתגייסים לצבא עומד על מתחת ל-50% מבני ה-18 בישראל. יש לציין כי הנתון כולל גם ערבים, שאינם חייבי גיוס, אבל עדיין- מדובר בנתון מטריד. בתקופה בה החרדים חוסמים את צירי ירושלים ובני ברק במחאה על עצירת עריקים ועל כך שהם בכלל צריכים להצהיר כי תורתם אמונתם, שאלנו את רועי שרון, בשביל מה הצבא צריך את כאב הראש בדמות גיוס חרדים אם יש אחוזים גבוהים באוכלוסייה הרגילה שלא מתגייסים?
"18% מהגברים לא מתגייסים בגלל 'תורתו אומנתו', כלומר חרדים. זה הכי הרבה פטורים", עונה רועי. "כל השאר זה מסיבות רפואיות, נפשיות, חו"ל, ונתונים נמוכים מדי לצה"ל, שזה 13%. אני לא בטוח שצה"ל צריך את החרדים. בסופו של דבר העלויות של חרדי שמתגייס, מבחינת תשתיות, תזונה, השקעה של הצבא, משכורת שהוא מקבל- כי הוא נשוי עם ילדים- מאוד גבוהות.
"אני חושב שהצבא רוצה את החרדים רק כדי לחזק את המושג של 'צבא העם' ולהעמיק את השורשים שלו, וגם כמובן בגלל שוויון בנטל, שהוא ערך בפני עצמו. חשוב לומר שצה"ל מדגיש כל הזמן שהוא צריך את כולם ואם יבואו עוד 5,000 חיילים חרדים- יש לו מה לעשות איתם. אני לא בטוח שצה"ל באמת נזקק לחיילים החרדים אבל אלה החלטות של הדרג המדיני", הוא משיב.
"לשליש שקולט חיילת דתייה מהבהבת כוכבית ליד השם שלה שמסמנת לו שהגיעה חיילת שהיא דתייה, והוא צריך לבדוק אם היא רוצה להיות ביחד עם חברה שלמדה איתה במדרשה, לוודא שיהיה לה נוח– אם היא רוצה להתפלל, וכו'"
השגרירות הדתיות
מה עם החיילות הדתיות שמתאמצים להביא אותן לצבא? צה"ל זקוק להן?
"צה"ל מאוד צריך את החיילות הדתיות. הן מתגייסות במעמד שווה לכל חיילת אחרת. הן באות עם נתונים טובים, יכולות טובות והרבה מוטיבציה. הצבא צריך אותן בכל היחידות המוצלחות והמאתגרות. לפני 20 שנה 25% מהחיילות בצה"ל היו בתפקידי פקידות. היום רק 7% מהחיילות משרתות בתפקידי פקידות. צה"ל לא צריך את החיילות הדתיות כפקידות. הן נמצאות בכל היחידות הטכנולוגיות, משרתות כתצפיתניות, גם בהגנת הגבולות, מורות חיילות, הן נמצאות בכל מקום.
"הצבא מעריך את השירות של הנשים הדתיות בצבא. לדוגמא, לשליש שקולט חיילת דתייה מהבהבת כוכבית ליד השם שלה שמסמנת לו שהגיעה חיילת שהיא דתייה, והמשמעות היא שהוא צריך לבדוק אם היא רוצה להיות ביחד עם חברה שלמדה איתה במדרשה, לוודא שיהיה לה נוח- אם היא רוצה להתפלל בבוקר, בצהריים, רוצה לוודא שאין לה בחדר טלוויזיה בשבת- הצבא פה עומד על הרגליים האחוריות כדי לאפשר שירות צבאי לבנות דתיות שגם ישרת אותו וגם לא יפגע באמונה הדתית שלהן.
"הצבא יודע שכל חיילת דתייה כזאת הופכת להיות אחרי זה שגרירה של שירות נשים בצבא. היא הולכת לאולפנה וליישוב שהיא גדלה בו ומספרת איך זה להיות בצבא, איך הצבא נראה, כמה הכל בטוח שם מבחינה דתית, כמה מקפידים על ההנחיות של פקודת השירות המשותף וכמה היא מרוצה, וזה מגדיל את המספר של הנשים הדתיות שרוצות להתגייס- היום מספרן עומד על כ-2,500, עשרה אחוזים מתוכן בתפקידי לחימה. אגב, לפני חודש הסתיים קורס קצינים בצה"ל. היו שם 5 בנות מאולפנת עופרה, שלא מעודדת גיוס נשים לצבא, הן כיכבו שם והייתה גם מצטיינת גדודית בוגרת אולפנת עופרה", מספר שרון.
קרבי כבר לא הכי?
בנתוני השנה הזו רואים ירידה ברורה במוטיבציה לשירות קרבי. רועי נועץ את הסיבות לכך בשני מישורים עיקריים, האחד- השקט הביטחוני ששורר במדינה, באופן יחסי. השני- תם עידן האידיאלים בציבור הכללי, כאשר הנוער של היום חושב על תנאי השירות והתועלת המקצועית שתצא לו ממנו ומעדיף לפנות לתחומי המחשוב והסייבר. הציבור הדתי, בתי הספר הדתיים והישיבות, דווקא מובילים במקומות מכובדים מאוד ברשימת בתי הספר בעלי אחוזי הגיוס הגבוהים לשירות קרבי ומסלול קצונה. אצלנו, עפ"י שרון, החינוך מקדש יותר ערכים לאומיים על חשבון רווח אישי, ומדגיש את החשיבות הלאומית והדתית בשירות קרבי למען הגנת המולדת.
"אחרי מלחמות יש מוטיבציה ועליה בביקוש ליחידות קרביות", מתאר רועי. "אחרי שהיה לנו גל טרור לפני שנתיים וחצי, הביקוש למשמר הגבול עלה מאוד. הרבה מאוד מועמדים לשירות צבאי רוצים להתגייס למשמר הגבול, כי הם שומעים כל הזמן שכח של משמר הגבול ירה במחבל, סיכל פיגוע, מחבל ניסה לדקור כח של משמר הגבול והכח סיכל אותו, וכו'.
"צריך גם להכניס לפרופורציות- לא חסרים חיילים היום. עדיין בגולני יש יותר מועמדים ממה שצריך, וגם בגבעתי, בנחל ובכפיר. אבל, כשמסתכלים על החברה הישראלית זו בהחלט בעיה ואני חושב שהיא לא מונחת לפתחו של צה"ל, אלא דווקא לפתחה של מערכת החינוך. היום בני הנוער שומעים על התפקידים היוקרתיים שיש בצבא, ובוחנים את האפשרויות- האם כדאי להם לרוץ קילומטרים ולקבל כומתה וסיכת לוחם, או, שהם יכולים ללכת למערך הסייבר, ללמוד שם ולעשות דברים מאוד מעניינים ואחרי הצבא 'יחטפו' אותם כל חברות ההייטק. אז היום, בעידן האינדיבידואליות, בני נוער עושים את השיקול שלהם וקשה מאוד לנצח את זה, גם לצבא. גם אם עכשיו ייתנו עוד 1,000 ₪ למשכורות חיילים קרביים, יעניקו להם סיכה יותר גדולה, יקראו להם "לוחם חוד" ויסבירו להם שזה חשוב, זו ציונות ושליחות, בסוף, כשאתה נער לקראת גיוס ואתה גדל לתוך עולם שמקדש את ההישגיות ואת ההצלחה בחיים אז הכסף מנצח את הכומתה והסיכה", מסביר שרון.
אין צורך ביותר אנשים ביחידות הסייבר, 8200 ודומות להן עכשיו, בעידן בו המלחמה היא לא פחות בזירה הטכנולוגית?
"ודאי", משיב שרון, "אלה יחידות שגדלו באלפי אחוזים בשנים האחרונות, אבל שם אין בעיה בביקוש. גם בקרבי אין בעיה בביקוש, אבל בעצם זה שיש ירידה במוטיבציה לקרבי והיום בני נוער שיכולים לשרת יחידות קרביות עם פרופיל 97 רוצים ללכת ליחידות עורפיות, כמו 8200- יחידה בה יכולים לשרת חיילים עם פרופיל גם של 45- זו בעיה, כי מערך השדה מפסיד חיילים עם נתונים מאוד גבוהים ל-8200. אז נכון שהם תורמים שם, אבל מערך השדה מפסיד. זליגת מוחות ממערך השדה למערך הסייבר תשליך גם על איכות המפקדים במערך השדה בעוד 10 שנים, וזה כמובן בנוסף לעובדה שמתגבש פה צבא קרבי של הציבור הדתי, הפריפריה, הקיבוצניקים, וצבא מקביל של היחידות הטכנולוגיות של האוכלוסיות החזקות ממרכז הארץ".
שרון לא מאמין שלפרשת אזריה יש קשר לירידה במוטיבציה של בני הנוער לשרת שירות קרבי וגורס כי הפרשה הזו היא סך המסרים ששני הצדדים, ימין ושמאל רצו להוציא ממנה. "הפרשה לא השפיעה באמת על החיילים, היא לא גרמה לירידה במוטיבציה שלהם בכלל, ובפרט לשירות ביהודה ושומרון ותעסוקה מבצעית. היא גם לא פגעה במקצועיות של לוחמי צה"ל שהרגו בשנתיים האחרונות יותר מ-200 מחבלים. החיילים בצבא, בניגוד למה שניסו לטעון, הבינו טוב מאוד שיש הבדל בין לחסל מחבל בזמן פיגוע לבין לירות לו בראש 11 דקות אחרי שהוא שוכב מנוטרל על הרצפה", טוען שרון.
"הפינוי שנעשה ב2005- ודאי שהשפיע על המוטיבציה של הנוער הדתי להתגייס לצבא, אבל עברו מאז 12 שנה, והקרע שנוצר בין הציונות הדתית לצבא בעקבות ההתנתקות אוחה"
למרות פינויי יישובים
ומה עם המוטיבציה של הנוער הדתי? רועי סבור שפינוי יישובים לא משפיע על המוטיבציה של נערי המגזר, כמו פקודת השירות המשותף שנערכה קלות לאחרונה, ומהותית בעיקר לרבנים.
"הפינוי שנעשה ב2005- ודאי שהשפיע על המוטיבציה, אבל עברו מאז 12 שנה, והקרע שנוצר בין הציונות הדתית לצבא בעקבות ההתנתקות אוחה. לקח כמה שנים, אבל אפילו נוער גבעות, לאחר 6-7 שנים ביקשו להתגייס לצה"ל. לא היה מאז פינוי יישובים בהחלטת ממשלה אלא בהחלטת בג"ץ, ויותר מזה, הישובים שפונו, לדוגמא, המאחזים מגרון ועמונה- פונו על ידי המשטרה ולא על ידי הצבא, בניגוד למה שהיה בגוש קטיף, ולכן אין לזה השפעה", אומר רועי. "השינוי בפקודת השירות המשותף לא דרמטי, אבל הוא בעיקר מעיד על כך שבצבא יש אוזן קשבת לרבנים שדאגו לשמירת ההלכה והמצוות של התלמידים והתלמידות שלהם, והצליחו בכך בדרך של משא ומתן וקצת באיומים מופרכים שיגידו לתלמידים שלא להתגייס. התלמידים רוצים להתגייס לצבא כי גידלו אותם לערכים האלה, והם יתגייסו לצבא גם אם הרב שלהם יגיד להם שכדאי להם להישאר ללמוד בישיבה עכשיו עוד 10 שנים ולא להתגייס- אין דבר כזה. שירות צבאי זה לא ג'סטה שהציבור הדתי עושה למדינה. זה מעניין ומעסיק את הרבנים יותר מאשר את התלמידים, אבל מתוך דאגה כנה למצב הרוחני של התלמידים. יש שתי עובדות שכדאי לציין- עד היום אף קצין דתי לא נשלח בניגוד לרצונו לשרת בגדוד מעורב, ובגדודים המעורבים יש לא מעט קצינים דתיים. השינויים שנעשו בסופו של דבר בפקודה אולי תיאורטיים, אבל הם נותנים תחושה טובה של שיתוף פעולה עם הציונות הדתית".
