יעוד וקדושה מתוך אחדות

פרשת 'אחרי מות קדושים' נקראת בעיצומן של ימי ספירת העומר. בשבוע שחלף סערו הרוחות סביב האופן בו יש להתנהל ביום הזכרון לחללי צה"ל, ולשימור כבודם. מנהיגים מכל המפלגות קראו שלא לשנות ממה שנהגו כל השנים, לכבד את זכרם של הנופלים, ולא לערב את השכול בפוליטיקה. השכול חייב לבטא את האחדות ואחוות הלוחמים. שיצאו לקרב ביחד, מכל המגזרים, ללא הבדל.

בית המדרש שלנו בישיבת 'מאיר הראל' נושא את שמם של חללי צה"ל הי"ד. שמו של אחי היקר סמ"ר מאיר שנוולד הי"ד ושמו של תלמידי סגן הראל שרם הי"ד. בית המדרש הזמני שלנו מנציח את זכרו של סמ"ר יהונתן אינהורן הי"ד, והספריה הקהילתית שלנו את זכרו של סא"ל אבנר גולדמן ז"ל. כאשר החלטנו להקים את בית המדרש המיוחד שלנו, שמשלב לימוד תורה עם שירות צבאי, רצינו שהוא יוקם בעיר שיש בה שילוב בין ציבור דתי לציבור שאינו דתי, שחי ביחד בשיתוף פעולה ובכבוד הדדי. שיהיה חלק ממנו. סברנו שזהו צו השעה, לייצר שותפות וחיבורים בתוך עם ישראל, לא רק בשרות הצבאי אלא גם בחיי היום יום. שהתלמידים שיגדלו בישיבה יראו במשימה הזו חלק מעולמם הרוחני. זו אינה משימה קלה, אולם היא נחוצה תמיד ועוד יותר בתקופה האחרונה.

כיום כשאנו מציינים 18 שנים להקמת הישיבה בעיר מודיעין דווקא, אנו רואים כיצד ההשגחה הובילה את המהלכים ועיצבה אותם לברכה.

במשך השנים מצאנו קוים מחברים לשני בתי מדרש קדומים שהתקיימו בעיר מודיעין בימי התנאים: בית מדרשם של החשמונאים ובית מדרשו של רבי אלעזר המודעי (מהעיר מודיעין שהיה דודו של בר כוכבא). מדובר בשני בתי מדרש שהיתה להם השפעה חשובה מבחינה לאומית, שפעלו בהפרש של כמה מאות שנים. יש ביניהם משותף ושונה. שני בתי המדרש הללו שילבו לימוד תורה ויציאה לצבא. שניהם היו פעילים במאבק לאומי לחרות ולשמירת הצביון היהודי מול שלטון זר. החשמונאים נאבקו ביוונים שביקשו 'להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך'. ורבי אלעזר המודעי מול הרומאים במרד בר כוכבא  שפרץ לאחר שהרומאים הפכו את ירושלים ל'איליה קפיטולינה' ורצו להקים מקדש אלילי בהר הבית (דיו קסיוס, תולדות הרומאים, ספר 69). החשמונאים הצליחו להשיג עצמאות מדינית זמנית: "וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה" (רמב"ם חנוכה ג א). לזכר נצחונם אנו חוגגים לדורות את חג החנוכה. לעומתם מרד בר כוכבא נכשל בגלל 'שנאת חינם' ומלחמת אחים.  הגמ' (ירושלמי תענית פ"ד ה"ה) מספרת על פועלו של רבי אלעזר המודעי בזמן שהמורדים התכנסו בביתר הנצורה. רבי אלעזר המודעי התפלל מידי יום: "ריבון העולמים, אל תשב בדין היום, אל תשב בדין היום". הגמ' שם מציינת את ההשפעה העצומה של תפילתו, שבזכותה אדריינוס התייאש והחליט להסיר את המצור מן העיר ולחזור לארצו. אולם משת"פ כותי הצליח ליצור סכסוך בין בר כוכבא למקור העוצמה של ביתר: רבי אלעזר המודעי. הכותי הצליח לעורר את חשדו של בר כוכבא בדודו וזה הרגו לרבי אלעזר המודעי. הגמ' תולה בכך את כשלון המרד: "מיד יצאה בת קול ואמרה (זכריה יא יז) : "הוי רעי האליל עזבי הצאן, חרב על זרועו ועל עין ימינו, זרעו יבוש תיבש, ועין ימינו כהה תכהה". הרגת את רבי אלעזר המודעי זרוען של כל ישראל ועין ימינם, לפיכך זרועו של אותו האיש יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה. מיד נלכדה ביתר ונהרג בר כוכבא". לזכר כשלון המרד ומות תלמידי רבי עקיבא, שהיו גדולים בתורה ושימשו כלוחמים בצבאו של בר כוכבא, אנו נוהגים מנהגי אבילות בימי ספירת העומר. הגמ' מזכירה שמתו כי 'לא נהגו כבוד זה בזה" (יבמות סב ב), ולא היתה ביניהם אחוות לוחמים.

בפרשת קדושים נקרא: "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם: קדושים תהיו כי קדוש אני ד' אלוקיכם" (ויקרא יט א). קיימת זיקה עמוקה ומהותית בין הציווי על הקדושה של עם ישראל לבין ייעודו לגלות בעולם את מציאותו המקודשת הטרנסצנדנטית הנעלמת, היחידה והמיוחדת, של הקב"ה: 'כי קדוש אני': "לומר אם מקדישים אתם עצמכם מעלה אני עליכם כאילו קידשתם אותי, ואם אין אתם מקדישים עצמכם, מעלה אני עליכם כאילו לא קידשתם אותי" (תורת כהנים כאן). היעוד של עם ישראל לייצג ולגלות את 'שם ד' אחד' ואת קדושתו בעולם, יוצרת זיקה בלתי ניתנת להפרדה בין עם ישראל ומה שהוא מייצג, לבין מציאות ד' אחד. יעוד זה תלוי גם הוא באחדות ישראל: "לפלטין שהיתה בנויה על גבי ספינות. כל זמן שהספינות מחוברות, פלטין שעל גביהן עומדת. כך כביכול כסאו (של הקב"ה) מבוסס למעלה בזמן שישראל עושין אגודה אחת" (במדבר רבה, טו).

(אחרי קדושים תשפ"ג)