בחודש שעבר הופץ סרטון הכתרה שהוציאו תלמידות אולפנת חורב תחת השם "אם האולפנה הייתה מזרחית", בו מוצגות סיטואציות בתרחיש של "אולפנה מזרחית". הסרטון עורר סערה גדולה בטענה שהוא גזעני. נדהמתי, נעצבתי, לא מהסרטון אלא מהתגובות הסוערות לסרטון. ולא כי התגובות במקרה הזה היו בעוצמות גדולות יותר מאשר הפרשה בנתיבות. לאלו שלא זוכרים, מורות בטיול שנתי בתיכון התייחסו בצורה פוגענית לתלמידותיהן מבנות הקהילה האתיופית, כשפתחו קבוצת וואטסאפ בשם "טיול שנתי שחורות". ויש כבר מי שהספיקו להביע את מורת רוחם מכך שרבנים בכירים בציונות הדתית הגיבו בחריפות כשמדובר היה במזרחים אבל לא שמענו מהם כלל כשהיה מדובר באתיופים. ריבונו של עולם, מה קורה לנו? זאת המתנה שאנו נותנים ליום ההולדת ה-75 של מדינת ישראל? חייבים לעצור את העגלה המתדרדרת לתהום. מאיפה הבהלת הזאת?
כאשר הגעתי ארצה מאתיופיה זה היה כמו להיוולד מחדש; פערים גדולים בשפה ובתרבות, הטכנולוגיה המורכבת והמסועפת. לא ידעתי איך להשתמש בשירותים. היה שוני גדול אבל הבנתי שהשוני איננו היררכי אלא רוחבי. אני תוצר של מערכת החינוך של הציונות הדתית (לא הפוליטית), בוגר של הפנימיות הדתיות של תנועת המזרחי. היום אני מוצא את עצמי רב בישראל, רב קהילת "קדושי ישראל" אשר נוסדה על ידי ניצולי שואה, מרצה בכיר באקדמיה וראש קתדרה. זכור לי שמיד לאחר המינוי שלי כרב בית הכנסת נשאלה הקהילה איך הם, כבית כנסת אשכנזי, קיבלו רב אתיופי? והם ענו- 'אתה מחפש ידע או צבע? אנו היינו בשואה, סבלנות מסלקציה נוראה. אנו לא מכירים אתיופי, אנו מכירים את הרב שרון'.
ספרי "מסיני לאתיופיה" נועד להשמיע את קולה העמום של קהילת בית ישראל מתוך מעורבות רגשית, להציב אותה כשווה בשיח היהודי בדורנו ולעשותה מוכרת וברורה יותר לכל אדם. בספר ביקשתי לכלול את המסורת של יהדות אתיופיה בעולם המנהגים והמסורות האורתודוקסי של העדות בישראל ולראות בו זרם לגיטימי ומוכר. דא עקא, מאז חיבור הספר מתנהל נגדי מסע השמצות בטענה שהוא מגדף ומחרף את קודשי ישראל ומתיר איסורים הלכתיים, האשימו אותי בכפירה. עברתי התעללות. דומני שגישה כזו המוחקת את העבר וקובעת סטנדרטים הלכתיים היא סוג של פטרנליזם וקולוניאליזם דתי, תפיסה זאת במידה רבה לצערי תחלחל לקהילה האתיופית כמו שהיא חלחלה לעדות המזרח בשנות החמישים. וכולנו אחראים למצב הזה, מי פחות ומי יותר.
בהרבה מקרים, נראה שאלה המדברים בשם השד העדתי, במידה רבה הם שאחראים ליצירתו ולשימורו, ודווקא האוכלוסייה הסובלת מאי שיוויון עלולה לשעבד את כל הערכים האוניברסליים לזהות חד־ממדית אחת, בעוד שהמציאות הינה מורכבת. מצד שני, אלה המדברים בשם עקרונות מוסר אוניברסליים, במקרים רבים, עלולים להציע לנו הפרדה במקום שוויון. הם מציעים לשפוט אנשים על פי צבעם מינם ועדתם – חברה שבה המיעוטים והקבוצות החלשות יקבלו את חלקם בחסד ולא בזכות. אז מיהו המדבר בשם ההיגיון, בשם הנורמליות? מיהו המדבר בשם האינטרסים האישיים ומיהו המדבר בשם האינטרסים הלאומיים? מי הם הפועלים והדורשים לפתרון בעיות האפליה ומי באמת מבקשים להנציח אותן? זאת שאלת כבדת משקל.
כל מי שצעק 'גזענות' כלפי סרטון האולפנה מבצע רדוקציה למילה הקשה הזאת. מי שסבל מגזענות יודע זאת. זה כמו השימוש במילים 'שואה' או 'נאו נאצים' שנוטים להשתמש בהן בהקשרים שלא קשורים ישירות לשואה. כל שימוש מחוץ להקשר של שואה עושה עוול גדול לששת מיליון היהודים שנספו, שנטבחו ושנשרפו חיים בכבשני האש של אירופה. אין אני טוען שאין גזענות, אלא ששאלת הגזענות איננה שורש הבעיה. הגזענות מצויה בכול – במי פחות ובמי יותר. הגזענות איננה רק בין לבנים לשחורים או בין יהודים לערבים, אלא בין בני האדם בכל מקום על פני הגלובוס. תפיסות היררכיות הן אינהרנטיות, דבר מובנה במציאות האנושית. בכל מקום על פני הגלובוס כל קבוצה תבקש להיות חלק מקבוצת ההצלחה. התגובות כלפי הסרטון מלמדות אותנו מי נחשב ושייך לאליטה, לקבוצת ההצלחה, ומי אינו נחשב. התפיסה ההיררכית שאנו מצויים בה עמוק מקשה עלינו להשתחרר מהתפיסות הדיכוטומיות הללו. בעוד שהמציאות היא מורכבת. לפיכך, נראה שנכון יותר לומר כי המדיניות הכלכלית־חברתית והדתית מושתתת היום על תפיסה של אליטה מול מי שאינם משתייכים לאליטה. אין הכוונה לבני עדה, קהילה או מוצא מסוימים – מי שהגיע לעמדת כוח והשפעה עלול להשתמש בהם על פי ראות עיניו, וכך לעתים נוצרת מדיניות פטרנליסטית, קבוצתית או שבטית. התרבות האתיופית מלמדת אותנו לראות את המציאות מתוך פרספקטיבה הוליסטית ואחראית לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. זאת הסתכלות שמעצימה ולא מחלישה.
רק לסבר את האוזן- מאז קום המדינה החלוקה בין אשכנזים לבין ספרדים ומזרחים, אינה דיכוטומית, בשל נישואים בין-עדתיים, המטשטשים את הגבולות העדתיים. אחוז הנישואין בין מזרחיים לאשכנזיים הוא מן הגבוהים במגזר הדתי ציוני. נכון ל-2017, 16% מנישואי האתיופים בישראל היו לבני-זוג שאינם יוצא אתיופיה. וזה גבוה כמעט פי שתיים מאשר נישואין בין שחורים ללבנים באמריקה. הקהילה האתיופית הפכה זה מזמן לחלק אינטגרלי מהמרקם של הפסיפס של ההתרבות וההלכה בישראל. אז זו גזענות? התרבות האתיופית מבקשת מאיתנו להבין שהמציאות עצמה היא טובה. הסתכלות זאת אינה באה מתמימות, חולשה וחוסר אונים מול המציאות אלא ממקום של חכמה, חוזקה ובחירה נכונה. הם ידעו שהמציאות מאתגרת ביותר, ועם זאת הם ידעו שהמציאות איננה שחור ולבן.
(אמור תשפ"ג)
שרון, מעריך את האומץ שלך לפקפק במשמעות 'הגזענית' האוטומטית של הסרטון, והאומץ לשאול ולהרהר על המשמעות 'האנטי גזענית' של התגובות הביקורתיות. ומה זה בעצם 'גזענות'?(המושג 'גזענות' חזק מאוד בשיח הפלסטיני והערבי האנטי ישראלי, 'הציונות היא גזענות', ושם זה בוודאי חשוד בעיני, ואומר דרשני). אפילו עצם ההימנעות משיפוט מהיר מייד מתייגת אותך כשותף לחוסר רגישות, השפלה או שותפות ל'גזענות' או 'פריבילגיות'… אני הרבה פעמים מרגיש איזה תיוג מיידי לא מבורר מספיק בהגדרות ובתגובות ובכל השיח על גזענות, שלא מאפשר דיון יותר רגוע, פחות שיפוטי ומרגיש קורבן וחשדן ומאשים. לרוב מופעל איזה מטען רגשי חזק, ישר מתפרץ הר געש של רגשות קשים, ותיוגים מאוד חדים וכאילו 'מובנים מאליהם', ובגלל שהכל היום כל כך מעורבב עם שיח שמנצל דברים לצרכי צבירת נקודות וכוח פוליטי, כבר קשה לדעת מתי העלבון או הכעס הוא אותנטי ומתי לא, או אפילו מניפולטיבי.
אבל יחד עם זאת אני ממש לא בטוח שהבנתי אותך ואת טענתך, עד כמה אתה אומר משהו קרוב לזה, או שהתכוונת לומר דברים אחרים בכלל. למה בעצם 'נדהמת ונעצבת' מהטענה שהסרטון גזעני? האם אתה לא חושב שהוא גזעני?