הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)לחם עם גבינה ועל גביה טונה היא אחד המאכלים שעליהם גדלתי. באחד הימים הראשונים שלאחר נישואי לבת עדות המזרח, הכנתי לעצמי את אותו מאכל מסורתי לארוחת הבוקר. אשתי הביטה בי כלא מאמינה. כיצד אתה מערב גבינה ודג?, שאלה אותי. עד היום, הגם שאנו מכינים מאכל זה לילדינו, אותו עירוב של דג וחלב עדיין (קצת) קשה עליה.
אותו נוהג של בני עדות המזרח, שלא לאכול דג עם חלב, הוא אחד המנהגים שעד היום אני מתקשה בהבנת השתרשותם. בעיני לא מעט אנשים מדובר באיסור של ממש, עד כדי כך שיש אף המסתפקים האם ניתן להשתמש בג'לטין המופק מדגים במוצרי חלב. ואולם, מבחינת מקורות ההלכה, כפי שנראה להלן, אין לאיסור זה כל בסיס. יתירה מכך, הסברא הישרה נותנת, שכל עיקרו של מנהג זה איננו אלא בטעות סופר.
פוסקת המשנה (חולין ח, א):
"כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים ואסור להעלותו עם הגבינה על השולחן חוץ מבשר דגים וחגבים".
דין פשוט זה מובא להלכה הן ברמב"ם (הלכות מאכלות אסורות ט, ה) והן בטור (יורה דעה פז). העניין מתחיל להסתבך ב'בית יוסף'. לאחר שמביא את מקורותיו של הטור, שהורה כאמור להיתר, כותב מרן שורה שהופכת את התמונה (בית יוסף יורה דעה פז): "ומכל מקום אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמו שנתבאר בספר אורח חיים סימן קע"ג".
מניין צמחה סכנה באכילת דגים וחלב, והרי לא מצאנו לכך מקור?! לא זו בלבד, אלא שבסימן שאליו מפנה מרן בדבריו (אורח חיים קעג) לא מדובר כלל באכילת דגים עם חלב אלא באכילת בשר עם דגים! לאור כל זאת, מעלה ר' משה איסרליש (הרמ"א) בחיבורו 'דרכי משה' על אתר, את ההשערה המסתברת שנפלה כאן טעות (יורה דעה פז, ד):
" ולא ראיתי מימי נזהרין בזה וגם באורח חיים סימן קע"ג (עמ' תלג) אינו אלא שלא לאכלו בבשר משום סכנה אבל בחלב שרי… ולכן נראה שנתערב להרב בית יוסף בשר בחלב".
השערתו של הרמ"א מתחזקת עוד יותר לנוכח העובדה, שבשולחן ערוך, לא אמר מרן דבר בנוגע לאיסור אכילת דגים עם בשר אלא כתב מפורשות ליהפך (יורה דעה פז, ג): "דגים וחגבים, אין בהם איסור, אפילו מדרבנן". קשה להעלות על הדעת שהיה מורה כאן כה בפשטות להיתר, אילו באמת התכוון לדברים שכתב בבית יוסף. אי לכך, נושאי כליו המרכזיים בשולחן ערוך, כמו הט"ז והש"ך, מסכימים לקביעת הרמ"א שנפלה טעות בדבריו בבית יוסף, "והוא פשוט" (ש"ך שם ס"ק ה; וראו בט"ז שדוחה את דברי הלבוש, שטעה בהעתקת דברי הבית יוסף כפי שהם).
המקור היחידי שניתן למצוא לאיסור הוא דברי רבנו בחיי (בן אשר) בפירושו לאיסור לבשל גדי בחלב אמו (שמות כג, יט): "וכן דעת הרופאים בתערובת דג וגבינה שנתבשלו כאחד שמוליד תכונה רעה וחולי הצרעת". רווחה אם כן בעבר הרחוק איזו דעה של הרופאים, שראו בדבר סכנה. אבל האמנם בשל כך נאסור את הדבר היום? לא זו בלבד, שקשה להסתמך על דברי פרשנות למקרא כדי לחדש הלכה שלא כתובה באף מקום אחר, אלא שגם אם באמת היה בדבר סכנה, הרי שברגע שדעת הרופאים השתנתה, וכן המנהג בעניין השתנה, אין כל סיבה להחזיק באיסור זה (ואכן הבית יוסף לא הזכירו. ראו על כך פתחי תשובה יורה דעה פז, ס"ק ט).
אם הדבר כה פשוט, כיצד קרה שהאיסור השתרש כל כך, עד שהוא נפוץ היום בקרב רבים מעדות המזרח (עיינו על כך בשו"ת יחווה דעת ו, מח; שו"ת רב פעלים ב, יורה דעה י)? זאת אינני יודע. מה שברור הוא שלאור מה שראינו, יש בסיס גדול להקל במנהג זה במקרים של ספק או צורך, וגם לאלו שהתחתנו עם בני אשכנז, נראה באופן ברור שאין שום סיבה להחזיק בו עוד.
(בהר תשעט)
