פרופ' משה הלינגר, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטה בר-אילן
המהפכה שהציונות הדתית נמצאת בעיצומה מושפעת באופן מובהק מרוחות הפמיניזם במובנו הבסיסי והלא רדיקלי, של ראיית האדם באופן שוויוני בלי למדר נשים ובלי לשלול מהן זכויות יסוד והוגנות
סוגיית לימוד תורה לנשים היא הסוגייה החשובה ביותר בכל הנוגע למפגש בין פמיניזם ליהדות בימינו, וזאת משתי סיבות עיקריות:
- מבחינה אישית: לימוד תורה נתפס כערך העליון בעולם המסורת היהודית, וכפי שנכתב במשנה הידועה במסכת פאה, א,א, הנאמרת בתפילת שחרית כל יום: "אלו דברים שאין להם שיעור: הפאה והבכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה. אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם".
- בפירוש המשניות שלו כותב הרמב"ם על המשנה הזו: "וכשתחקור על העניין הזה, תמצא תלמוד תורה שוקל כנגד הכל, כי בתלמוד תורה יזכה האדם לכל זה, כמו שביארנו בתחילת דברינו, שהתלמוד מביא לידי מעשה". כלומר, כל העשייה הדתית של האדם מישראל תלויה בלימוד תורה של מה שצריך לעשות. כך עולה מהסוגייה במסכת קידושין דף מ ע"ב: "וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד, נשאלה שאלה זו בפניהם: תלמוד גדול או מעשה גדול? נענה רבי טרפון ואמר: מעשה גדול, נענה רבי עקיבא ואמר: תלמוד גדול, נענו כולם ואמרו: תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה".
בצד חשיבות לימוד התורה כבסיס לקיום המצוות, תמיד היה משקל רב לעצם לימוד התורה. חז"ל אף טענו שללא לימוד התורה העולם לא מתקיים: "דאמר רבי אליעזר: גדולה תורה – שאילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: 'אם לא בריתי יומם ולילה חוקת שמים וארץ לא שמתי' [ירמיהו, לג, כה]" (בבלי, נדרים, לב, ע"א).
על רקע זה בולטת העובדה שהמסורת היהודית פטרה נשים מלימוד תורה, ובכך יצרה אפליה עמוקה כלפי נשים. וכפי שטען ישעיהו ליבוביץ: "תלמוד תורה-נוסף על משמעותו כקיום מצוה-עושה את האדם היהודי שותף במורשת התרבות של היהדות ובתכניה הרוחניים; כמעט ניתן לומר-עושה אותו שותף להשראת שכינה בעם ישראל. הרחקת תלמוד תורה מן האשה איננה שיחרורה מחובה (כמו שיחרורה מכמה מצוות אחרות) אלא היא שלילת זכות יהודית יסודית ממנה: 'יהודיותה' נעשית נחותה לעומת זו של הגבר" (ישעיהו ליבוביץ, "מעמדה של האשה-הלכה ומטא-הלכה", בתוך: הנ"ל, אמונה, היסטוריה וערכים, ירושלים: אקדמון, תשמ"ב, עמ' 72).
אין ספק כי המהפכה החשובה ביותר שעבר הציבור הציוני הדתי בעשרות השנים האחרונות היא פריחת לימוד התורה בכלל, והגמרא בפרט במדרשות שונות לנשים ובמקומות אחרים. מהפכה זו הכניסה את הנשים הציוניות הדתיות לתוך קודש הקודשים של ההתעלות הרוחנית הדתית והפכה אותן לבעלות יכולת ללמוד ולהבין תחומים תורניים שלמים שהיו חתומים בפניהן לאורך הדורות.
- מבחינה ציבורית: קיים קשר מובהק בין איסור לימוד תורה לנשים בעבר לבין מעמדן השולי בזירה הציבורית. ללא ידע תורני, נשים לא יכלו להיות ברות שיח בעיצוב הנורמות היהודיות דרך הפרשנות ההלכתית. לעומתן, גם גברים לא מלומדים, זכו ללמוד לימודי תורה בסיסיים במסגרות החינוך הציבורי שהיו לבנים בלבד.
חשוב לזכור שהדרך העיקרית שיצרה מוביליות חברתית (היכולת לנוע ממעמד אליו נולד היחיד למעמד אחר) בעולם היהודי הייתה באמצעות לימוד תורה. אמרת חז"ל: "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה" (בבלי, נדרים, פא, ע"א) הפכה למציאות רווחת בקהילות יהודיות לאורך הדורות. ילדים עניים מוכשרים זכו לחינוך תורני על ידי הקהילה ולימים יכולים היו להינשא לבנותיהם של עשירי הקהילה ופרנסיה, להפוך לרבנים ולדיינים, ולהפוך לחלק מהאליטה החברתית של הקהילות היהודיות באשכנז ובספרד. מנשים שלא היו תלמידות חכמים בדרך כלל נמנעה האפשרות למוביליות חברתית והן נידונו להישאר בשוליים של הציבוריות היהודית.
כניסתן המשמעותית של נשים לשדה לימוד התורה בימינו והפיכת תלמידות חכמים למורות הלכה, טוענות רבניות וכו', היא אפוא מפתח להגברת משקלן בחיים הציבוריים הדתיים. כשנראה בעתיד רבניות ופוסקות הלכה מלומדות, לפחות בציונות הדתית, הנשים תהפוכנה לחלק ממעגל הפרשנות היוצרת והמשנה לעיתים את פני היהדות בתחומים משמעותיים. כך הרי קרה במאה העשרים בתחומים חילוניים רבים בעקבות המהפכה הפמיניסטית. גם המהפכה שהציונות הדתית נמצאת בעיצומה מושפעת באופן מובהק מרוחות הפמיניזם במובנו הבסיסי והלא רדיקלי, של ראיית האדם באופן שוויוני בלי למדר נשים ובלי לשלול מהן זכויות יסוד והוגנות. עד כמה משמעותיות תהיינה ההשלכות של התהליך הזה-ימים יגידו.
בטור הבא נכנס ביתר העמקה לסוגיית לימוד תורה לנשים ובהמשך נעסוק בסוגיית מינוי נשים למורות ופוסקות הלכה.
(בהר בחוקותי תשפ"ג)
