למי שייך ריקוד הדגלים?

זהו אירוע של בני הנוער בציונות הדתית בלבד, והוא לא מצליח לשתף את כלל ישראל

ריקודגלים לכבודה של ירושלים הוא אחד האירועים מרוממי הנפש מחד גיסא, והמכאיבים מאוד מאידך גיסא. רוממות הנפש באה מכוחה של ההתכנסות לכבודה של ירושלים; מהנוער המופלא המכונן והמעצים את ההתקשרות בעיר הקודש; החשיבות של הטמעת מקומה של ירושלים בתודעתנו, כמו גם התזכורת שהדבר אינו מובן מאליו, ובשני העשורים הראשונים של מדינת ישראל בליבה של העיר הייתה חומה, ואנו לא יכולנו להתקרב אל מקום הקודש.

ריקודגלים הוא אירוע מכאיב בנסיבות פנימיות וחיצוניות. פנימיות – כי קבוצות קטנות של בני נוער בתוכנו מנצלות אותו כדי לפגוע בתושבי העיר העתיקה, ובמקום לטפח את חזון אחרית הימים של עיר השלום הם מעצימים את האיבה ואת השנאה. חיצוניות – כי זהו אירוע של בני הנוער בציונות הדתית בלבד, והוא לא מצליח לשתף את כלל ישראל, ואין אנו מביאים לידי ביטוי את ״למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך״.

האם זו גזירת שמים? בוודאי שלא. כשם שהצדדים המבורכים של ריקודגלים נעשים בסייעתא דשמיא, אך מותנים במעשי אדם ובהשתדלות מלמטה, כך גם הצללים ינוסו במעשי אדם ובהשתדלות מלמטה. ואכן, פעולות חינוכיות רבות, דיבור עם בני הנוער, ונוכחות גוברת של מבוגרים, שימירו את הכתיבה נגד בשותפות עם בני הנוער – יביאו לצמצום הולך וגובר של ההתנהגויות הפסולות. על ידי כך נישמר מכל דבר רע, וההתנהגות המוסרית והערכית היא שתמומש בדרכנו. כאשר אנו נעצים את האומץ האישי של המשתתפים לא רק שלא לנהוג בדרך זו, אלא גם להיות מסוגלים להתייצב נגד חבריהם הנוהגים כך, וביחד להיסחף אל המיטב שבירושלים ולא אל התהומות – נדע כי הדרך מכוונת יותר לשלום ירושלים.

האתגר השני מסובך הרבה יותר. משורר תהילים סיים את פרק העלייה לרגל בשתי מטרות: ״למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך, למען בית ה׳ א-לוהינו אבקשה טוב לך״. ההלכה הקובעת כי ״ירושלים לא נתחלקה לשבטים״ נושאת בחובה הרבה יותר מאשר תיאור היסטורי או הלכתי. היא מכוננת את ירושלים כעיר ״אחי ורעי״.

כל שנה להתקדם מעט. כל שנה לפעול כדי לקשור עוד יהודי ליום חגה של ירושלים. בכל אתר ואתר למצוא את הסדק שדרכו ניתן להנכיח את יום ירושלים במקומות בהם אנו מתגוררים. הקישור של עם ישראל כולו לירושלים הוא תנאי הכרחי למעמדה של ירושלים, כעיר שחוברה לה יחדיו, וכעיר המביאה לידי ביטוי את כלל ישראל. ומן העבר השני, יש בכוחה של העיר המיוחדת הזו לבשר לכל יהודי בעולם כי לו מקום בעולם הממגנט את הווייתו והוא פתח לשערי שמיים.

מדרש אגדה מספר על משכן שילה הנטוש, ופעולתו של אלקנה כדי לחדש את הקשר, וזאת על ידי צירוף אדם אחד לעלייתו לרגל, וברגל הבא כל אחד צירף אדם, וכבר היו ארבעה, וברגל שאחריו שמונה וכן על זה הדרך. ב״ה, ירושלים אינה נטושה ח״ו, אך דרכו של אלקנה צריכה להיות נר רגלנו – עליית כל ישראל לירושלים.

(במדבר תשפ"ג)