יחסי שכנות

אמנם השכנות משפיעה מאוד, אבל את התכונות ה"רעות" של השכנים הרעים אפשר לגייס למעשים חיוביים

יחסי שכנות נשענים על מקריות. כמובן, יש משפחות הבוחרות מראש עם מי ולצד מי יקנו דירה, אך לא תמיד הדבר מתאפשר. שכנים טובים זו זכייה בלוטו. חז"ל ייחסו ליחסי השכנות ערך גורלי. על שכניו של ר' מאיר מסופר שהציקו לו הרבה עד שקילל אותם (ברכות י, א). גם ר' יהושע בן לוי סבל משכנו (ברכות ז, א). לעומת זאת, שכניו של רבי נהנו משכנותו כשהתפלל עליהם ונתרפאו (חגיגה ג, א).

כשאישה סוטה מובאת לבית הדין מדברים על ליבה שתתוודה ומרככים לה את הוידוי כביכול בטענה שאם חטאה אין זו אשמתה בלבד כי "…הרבה שכנים רעים עושים" (סוטה א,ד). הנחת המשנה היא שידוע שאנשים מושפעים מן הסביבה, וכי האישה לא חייבת לחוש כשלון אישי.

התורה מצווה בפסח מצרים להימנות על השה "הוא ושכנו הקרוב אליו". ור' שמעון מרחיב את החובה גם לפסח דורות מפני ש"טוב שכן קרוב מאח רחוק". שכנותיה של רות היו מעורבות בלידת עובד, וחז"ל הקפידו שלא יהיה לאישה "שם רע בשכנותיה". על רבן יוחנן בן זכאי מספרת המשנה באבות ששאל את תלמידיו איזו היא דרך ישרה שידבק בה האדם ותשובתו של ר' יוסי היתה "שכן טוב". תפקיד השכנים, והזכות הגדולה שנופלת בחיק מי שיש לו שכן טוב מודגשים בהקשרים רבים נוספים. במסכת בבא בתרא הלכות מרובות מוקדשות לשמירה על מערכות היחסים בין השכנים.  ולמצער, חכמים מזכירים ש"אוי לרשע ואוי לשכנו". אחת ההשלכות של קביעה זו היא בהלכות צרעת הבתים, כשנהרס בית המצורע (וחז"ל מניחים שהוא משלם בכך על חטאו), נהרס גם הקיר המשותף של השכן המסכן.

בפרשה שלנו, הקב"ה מצווה את השבטים השונים לשכון אלו לצד אלו בשרטוט מדויק ומוכתב. חניית השבטים סביב לאוהל מועד יצרה להם שכנות עם חלקי שבט לוי שהיו פזורים בארבע רוחות אוהל מועד בריבוע פנימי יותר לשכנות שנוצרה בין השבטים לחלקים השונים של שבט לוי.  לכך נודעה חשיבות רבה.

מדרש תנחומא מציין שקורח, שהיה מבני קהת שהיו סמוכים לראובן, שמעון וגד בדרום, השפיע על שלושת השבטים והם "אבדו עמו במחלוקתו" (תנחומא במדבר, יג). לעומת זאת, השבטים יהודה, יששכר וזבולון, שהיו סמוכים למשה ולאהרון, נדבקו באהבתם לתורה. ההתבוננות הזו קשה ומכבידה, שכן מתברר שבציוויו של הקב"ה היתה הכרעה לא פשוטה עבור השבטים השונים וכי השפעתם של שכנים היא כמעט בלתי נמנעת, לטוב ולמוטב.

אל מול המדרש הזה נמצא מדרש אחר שמתייחס ליחסי השכנות בדרך פחות דטרמיניסטי. וכך מספר המדרש:

"צפון משם החשך יוצא לעולם ושם היו חונים שבט דן שהיו חשך בע"ז שעשה ירבעם והניח בדן. לכך היו חונים שם בני מררי שהיתה עבודתם העצים קרשי המשכן ובריחיו ועמודיו כמה דתימא (ירמיה י) 'מוסר הבלים עץ הוא'… (במדבר רבה במדבר, ג, יב)",

לפי המדרש עבודתו של שבט מררי היתה בשלד המשכן, בעצים, קשורה בעומקה בהבל ובהקניית חשיבות ל'עץ ואבן' כעין עבודה זרה, וכל זה קשור בהנחת העגלים דווקא בנחלת דן שכניו. אבל אין כאן השפעה רעה אלא טביעת נקודת מבט. וכך מספר המדרש על קשרי יושבי הדרום עם בני קהת:

"ומי היו בעלי מחלוקת קרח בן יצהר בן קהת ולפי שהיו סמוכים להם ראובן ושמעון וגד היו כולם בעלי מחלוקת… וכן בני גד ובני שמעון אף הם היו בעלי מריבה שמרי משמרת המקדש למשמרת בני ישראל היו שומרים שלא יכנסו שם ישראל כל כך למה שאם היו נכנסין לשם היו נענשים מיתה…" (שם).

הסיפור על השכנות עם בני קהת הוא שונה. שבט ראובן, שישב בשכנות עם בני קהת, אכן חטא בחטא עדת קורח. אולם, שמעון וגד שאף הם היו שכנים לבני קהת לא חטאו עמו. הם נדבקו בתכונתו "לעשות מחלוקת". והמחלוקות שעשו היו מחלוקות חיוביות: הם נאלצו להתקוטט ולריב עם מי שרצו להיכנס למקדש, כדי למנוע מהם דין חמור של "והזר הקרב יומת". מהמדרש הזה אפשר ללמוד שאמנם השכנות משפיעה מאוד, אבל את התכונות ה"רעות" של השכנים הרעים אפשר לגייס למעשים חיוביים ובעלי ערך. אין תכונה רעה, יש "מה עושים בה" ולאן מתעלים אותה. אנו נוסיף שה'אור החוזר" של השכן ודרך קליטת ההשפעה יש בה עוצמה פרשנית לתכונות המקוריות ויכולת להעלות ממנה ניצוצות.

(במדבר תשפ"ג)