הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)פרשת הפרידה בין לוט ואברהם אנו למדים לראשונה על החשיבות של השלום והאחדות הפנימית ועד היכן עלולה להגיע מריבה בתוך המשפחה, במיוחד כשהיא מתחוללת על רקע של אינטרסים כלכליים.
אברהם יוצא מחרן לארץ כנען. לוט בן אחיו מבקש להצטרף אליו, ולהתחבר למהפכה האמונית שהוא מוביל בעולם: "וילך אתו לוט, דאתחבר עמיה בגין למילף מעובדוי" (זוהר ח"א עח ב, וראה רמב"ן בראשית יא לא).
הכתוב מתאר את הרכוש הרב שהיה לאברהם וללוט: "ולא נשא אתם הארץ לשבת יחדו כי היה רכושם רב, ולא יכלו לשבת יחדיו. ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט וגו'" (יג ו-ז).
לאמיתו של דבר לא הייתה שם מצוקה אובייקטיבית של שטחי מרעה. אם היה רצון טוב, ניתן היה להסדיר את חלוקת שטחי המרעה: "ואם תמה [אתה] על הדבר שלא הייתה הארץ יכולה לשאת אותם [לאו] מפני רכושם שהיה רב [אלא] מפני הדינים שהיו בין הרועים" (פס"ר פ"ג).
במשך הזמן המצב החמיר ואברהם לא הצליח ליישב את המחלוקת, שהגיעה לכדי ריב בינו ובין לוט: " הדא הוא דכתיב: 'ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך וגו'" (ב"ר מא ו). "קשים היו יסורי האחווה, במצב זה לא הייתה ברירה אלא להפרד, כדי שהמצב לא ידרדר עוד יותר" (העמק דבר בראשית יג ו-ח).
לא ניתן להתעלם מהבעייתיות שבהיפרדות.
לוט נמשך אחר הרכושנות ונושא עיניו לככר הירדן, לארץ הטובה למרעה, ובוחר להתחבר לאנשי סדום. הפרידה של לוט מאברהם גררה גם פרידה מהעולם האמוני של אברהם: "ויסע לוט מקדם"- ומדרש אגדה: "הסיע עצמו מקדמונו של עולם אמר: אי אפשי לא באברם ולא באלקיו" (רש"י בראשית יג יא).
למרות הכל, אברהם מוחל על כבודו ולוקח את האחריות על עצמו כדי שהפרידה תיעשה ברוח טובה מתוך אחווה: "אלא ראה ענותנותו של אברהם אבינו, אחר כל המריבה שעשו עמו, וכו', לא זכר אברהם אבינו את המריבה, אלא קראו אחיו, שנאמר: 'כי אנשים אחים אנחנו'" (תנחומא לך לך טז). "ואעפ"י שנפרד ממנו במריבה קראו 'אחיו', רמוז למדותיו החשובות כי תמיד היה עובר על מידותיו, בתחילה 'ויהי ריב' וגו', ואמר לו: 'אם השמאל ואימינה וגו", ואעפ"י שהוא היה העיקר ולוט הטפל, דכתיב: 'וילך עמו לוט' השפיל עצמו לפניו, כי זו היא מידה חשובה, ואמרינן בירושלמי, שעשה זה שלא ישמחו אנשי הארץ בריבם וכו"' (דרשת אבן שועייב לך לך). לאחר שנשבה לוט, במלחמת הארבעה והחמישה, אברהם יוצא לחלץ אותו משוביו, ומסכן את עצמו. שם גם מכונה לוט אחיו.
למרות האילוץ שבפרידה, עצם הפרידה היא דבר בעייתי: "'כי יהיה ריב' (דברים כה א): אין שלום יוצא מתוך מריבה. חז"ל מדגישים, שמפרידה ומחלוקת עלולה להתפתח סכנת חיים: "קשה היא המחלוקת שהיא מביאה לידי סכנת נפשות שנאמר 'ויבחר לו לוט'. היה בספק ליאבד עמהן לולי זכותו של אברהם אבינו שנאמר: 'ויהי בשחת אלקים את ערי הכיכר ויזכור' וגו'" (מדרש אגור מכת"י. ובמדרש הגדול).
"אין קץ לרעות הגשמיות והרוחניות של התפרדות האומה לחלקים. אע"פ שפירוד גמור, כהעולה על לב המנתחים האכזרים, לא אפשר, והיה לא תהיה. זאת היא ממש מחשבה של עבודה זרה כללית, שהננו בטוחים שלא תתקיים" ("אורות" עמ' עג).
שיעור זה על מחירה של ההפרדות, יחזור על עצמו בדורות הבאים. כך גם המחיר הכבד של ההפרדות הפנימית. הלקח שאותו ניתן ללמוד לדורות הוא שאף אם קשים ייסורי האחווה- ייסורי ההפרדות ומחירה קשים שבעתיים.
"לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר (תהלים כט): "ד' עז לעמו יתן ד' יברך את עמו בשלום" (משנה עוקצין ג יב). (לך לך תשע"ח)
