למה חרדים מעשנים?

לשאלה הקלאסית למה צעירים חרדים מעשנים יש כמה תשובות, אחת, שנאמרת קצת בבדיחותא, אומרת ש"מעשנים כי זה מותר"

לפני המון שנים עבדתי במשרד פרסום גדול בתל אביב. הייתה להם מחלקה לפרסום לחרדים בלבד, עם תכנים שמותאמים להם, אופן פרסום שמתאים. עניין אותי לראות איך מוצרים שמפורסמים לכלל האוכלוסיה מפורסמים לאוכלוסיה חרדית. מה המוצרים שהם צורכים במיוחד? איך מכניסים מוצר חדש לשוק? על מה 'מנגנים' להם בשביל שירכשו?

זה היה מזמן מאד, בתקופה שצעירים חרדים היו מעשנים הרבה יותר (על פי מחקרים בהתאם למעמדם הסוציואקונומי, לגילם ולרמת השכלתם מול האוכלוסיה הכללית בעלת אותם נתונים).

כיום, נתונים העולים ממחקרים שנעשו לאחרונה מראים כי חלה ירידה משמעותית במספר המעשנים בחברה החרדית. מזמן כבר אסור לעשן בבתי המדרש בישיבות וכויללים, נדירים יותר המקרים שמבוגרים מאפשרים לילדים קטנים לעשן בפורים ואצל חלקם סיגריה של פורים הפכה להרגל.

משרדי הפרסום, לעומת זאת, עדיין 'רוכבים' על תרבות יהודית בשביל למכור טבק ומוצריו, כמו הפרסומת שמצלמת את האביזרים הקדושים המונחים על השולחן בהבדלה במוצאי שבת- בשמים, נר, גביע יין ו… חפיסת סיגריות.

בכל זאת, לשאלה הקלאסית למה צעירים חרדים מעשנים יש כמה תשובות, לא ניכנס אליהן, אבל תשובה אחת שנאמרת קצת בבדיחותא היא מעניינת. התשובה אומרת ש"מעשנים כי זה מותר". אמנם, לכאורה, נזקי העישון נכנסים תחת המצווה "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", אבל המצווה הזו היא קטגוריה רחבה שאין בה ציוויים ספציפיים והיא נשארה פתוחה לפרשנות תרבותית ואישית.

נדמה לי שלמרות סערת המס על המשקאות הממותקים והעלאת מחירי הכלים החד פעמיים – גם אלו נכנסים תחת קטגורית ה'מותר'. לא כתוב בתורה שאסור לשתות מתוק מאד, לא כתוב שצריך להימנע מכלים חד פעמיים, הנזק שלהם לעולם ולאדם הוא עקיף ורחוק. בעולם שמשתדל להקפיד על קלה כבחמורה לפחות באידיאל, יש הרבה 'אסור' ולכן כל מה ש'מותר', מותר.

בפרשת נשא, שקראנו בשבוע שעבר, מוזכר הנזיר: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לה'" (במדבר ו, ב).

פרשת נזיר עוסקת באדם המחליט לעשות שינוי דרמטי בחייו ולקבל על עצמו את חומרות הנזירות (איסור שתיית יין, תספורת ותגלחת, ואי טומאה למת). השאלה המרכזית עליה חולקים בגמרא ובמפרשים היא האם הנזיר הוא קדוש- שהפריש עצמו מיוזמתו מדבר שהתורה התירה, או האם הוא חוטא- שמזיר את עצמו ומנסה להיות צדיק יותר ממה שמכוונת התורה את עם ישראל.

אני מניחה שרובנו לא שואלים את עצמנו האם להיות נזירים או נזירות, שאלת הנזירות בחיים שלנו היא שאלת ה'קדושים תהיו'. מה הגדרים והגבולות שאנחנו לוקחים על עצמינו במקומות שהתורה לא אסרה באופן מפורש או לא אסרה בכלל.

אני חושבת שיש כאן קריאה ליושרה פנימית, אדם יתבונן בעצמו וישאל את עצמו האם הוא נמשך לדברים שעשויים לפגוע בו בטווח הקרוב או הרחוק ואין בהם איסור תורה מפורש אבל ראוי לו למנוע את עצמו מהם, להתרחק עוד קצת או שלא, ביושרה פנימית יגיד אדם שהוא מרגיש שהתפתחות הקדושה שלו אינה כרוכה בעוד חומרה דווקא, אלא לפעמים אפילו להיפך. כאן אנחנו מוזמנים להרחבת האחריות מעבר למה שציוותה התורה, זו עת המבחן של הבחירה החופשית.

(בהעלותך תשפ"ג)