הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)
אם יש חזרה כזו גדולה, מדוע הניכור והשנאה כה גדולים? לדעתי יש לכך תשובה מרכזית אחת, והיא: ההלכה
על פי ספירה אחרונה שביצעתי, ישנם חמישה שרים או סגני שרים בממשלה שתפקידם המוצהר הוא חיזוק הזהות היהודית של החברה הישראלית. יש שר למורשת, שר לירושלים ולמורשת, שר לשירותי דת, שרה למשימות לאומיות (שרק לאחרונה חילקה פרסים בתחום התרבות היהודית), וסגן שר לענייני זהות יהודית במשרד חינוך. זאת על גבי מחלקות ארציות ומקומיות לתרבות יהודית ומסלולי תמיכה שונים בארגונים הפועלים בתחום השדה היהודי במרחב הישראלי.
כל כך הרבה עיסוק והשקעה בזהות יהודית, ובכל זאת נראה שהניכור והשסע בחברה הישראלית בנושאי דת, חברה ומדינה, הוא מהעמוקים שחווינו. הדבר מפתיע עוד יותר לנוכח העובדה שבשנים האחרונות אנו זוכים לראות שיבה אל ארון הספרים היהודי במרחב הישראלי, בדמות פרוייקטים המנגישים את התנ"ך וספרות האגדה לכלל החברה, כנסים ואירועים המוניים בתחומי היהדות, וגם זמרים ואנשי תרבות המשלבים בעשייתם מפגש עם המקורות.
אם יש חזרה כזו גדולה, מדוע הניכור והשנאה כה גדולים?
לדעתי יש לכך תשובה מרכזית אחת, והיא: ההלכה.
אם נבחן מה מבדיל בין מגזרים בישראל – בין חרדים, דתיים, חילוניים ומסורתיים, התשובה לא תהיה אמונה בא-לוהים ולא הכרה של מקורות היהדות אלא עניין אחד בלבד: מידת שמירת המצוות. ובקצרה: ההלכה. למרות הרנסנס היהודי במרחב הישראלי, ההלכה ניצבת הרחק מאחור, נתפסת כשייכת למגזרים מאד מסויימים ומשקפת אורח חיים היררכי, כפוף ומשועבד, המנוגד לאישיות המודרנית החילונית והחופשית. מצד אחר, המסורתיים יחלקו על תפיסת ההלכה הדתית, המושתתת על כניעה ומחויבות, ותדרוש מודל רך וטבעי יותר, שכרוך במתינות וגישה מקלה.
יש להודות בצער שעולם ההלכה לא התמודד עד כה באופן עמוק ומשמעותי עם המפגש עם הישראליות. וכשאני מדבר על ישראליות אני מתכוון למגוון תחומים: מפגש עם קיומה של מדינת ריבונית, שבה רוב יהודי, ובתוכה מיעוטים לא יהודיים, מפגש עם עולם טכנולוגי ומודרני, ובמיוחד: מפגש עם מגזרים שונים ומגוונים. מעט מדי נכתב על ידי מעטים מדי בתחומים הללו. ההלכה עודנה משמשת כחומה המבדילה בין קבוצות ומגזרים שונים בחברה הישראלית, ואפילו בתוך החברה הדתית עצמה.
אני סבור שלא תהיה תקומה לזהות היהודית במדינת ישראל, ולא נצליח להפחית את הניכור והמתח שבין המגזרים, אם לא נעז להתמודד עם ההלכה והמפגש שלה עם הישראליות. אני יודע שזה עניין רגיש. עבור רבים, ההלכה זקוקה היום דווקא להגנה ולביצור ולא לפתיחות ולמפגש. הם חשים איום על זהותם הדתית ולכן דורשים להתכנס בתוך הגבולות שהם בונים מסביבם.
אבל גישה שכזו, שאולי היתה נכונה לאירופה שלפני מאתיים שנים, לא יכולה להיות גם הקו שלנו היום. היא מתעלמת מהשיבה של עם ישראל לארץ ישראל, לכניסתו לפוליטיקה המקומית והעולמית, לשילובו במרחבי העולם המודרני והטכנולוגי, והשיבה שלו לחיים לאומיים וארציים הכוללים מגוון של זהויות. כל עוד ניגש להלכה בתחושות פחד ואיום היא תמשיך להוות חומה. כדי לשנות זאת, עלינו לגשת אליה ממקום מאמין – מאמין בכוחה להיות רלוונטית ונוגעת לעיצוב זהות יהודית-עכשווית, ולשמש גשר בין עולמות.
אבל, לשם כך עלינו להיות מוכנים למפגש. מפגש עם מגזרים ועולמות שלא בהכרח חולקים את השקפת עולמנו. זה יכול להיות עולם טכנולוגי, עולם מסורתי ואפילו עולם חילוני. כשאני התחלתי במסע הזה, להוציא את ההלכה החוצה, הופעתי לגלות כמה קשב יש לנושא במרחב הישראלי הרחב. אנשים שנראו רחוקים מעולם ההלכה ומכל הקשור אליה, פתאום התעניינו בה וביקשו לקבל ממנה, רק בגלל שהצגתי להם אותה מזווית אחרת, שלא באה לצמצם אותם אלא להעשיר את חייהם. וככל מפגש, גם אני קיבלתי מהמפגש הזה והשתניתי.
הדבר אפשרי. צריך רק לסלק את הפחד ולנהל שיח משותף על שבת, כשרות, מיהו יהודי, צדק חברתי ועוד. צריך לשאול את השאלות הגדולות על זהותנו היהודית. אני מאמין שכשאנחנו נפתח את ההלכה לעולמות אחרים, הם גם ייפתחו אלינו. ואז תהיה פחות חומה, ויהיה יותר גשר.
יום עיון בנושא 'מנהג. מקום – הלכה במרחב הישראלי' ייערך בבית מתן ברעננה בט"ז תמוז, ה-5.7, בשיתוף פעולה של ארגונים הפועלים במרחב היהודי-ישראלי.
(קורח תשפ"ג)
