פוסקות הלכה – ב'

ברשימה הקודמת עמדנו על תרומתן האפשרית של נשים לעולם הפסיקה בענייני נידה. טענו שאין זה טבעי שגברים ידונו בעניינים השייכים במובהק לעולמה הביולוגי של האישה. אמנם כך נהגו במשך אלפי שנים, אך עדיין קל לחוש שהדבר זר לעולם הגברי. ההלכה סומכת על עדות הנשים בנוגע למראות הדמים, והבעיה היא רק בידיעת הדינים. מכאן, שאם נשים תלמדנה את הדינים בתחום, הן יהיו כשרות וראויות יותר לדון בעניינים הללו.
אבל, אם נשים יכולות לפסוק בענייני נידה החמורים מדוע לא בעוד תחומים? אם ידיעת ההלכה היא שנדרשת, מדוע שהנשים לא תפסוקנה בענייני כיסוי ראש, או מחיצה בבית הכנסת? ובכלל, מדוע שלא תפסוקנה בכל התחומים בהלכה? אם שבע נביאות קמו לישראל (מגילה יד, א) מדוע שלא יקומו רבניות? דבורה, למשל, היתה שופטת. בעלי התוספות (על נידה נ, א) מעלים את האפשרות שהדבר יהיה כשר גם בימינו. גם ספר החינוך מעלה את האפשרות שתקום אישה מורת הלכה. בסוף מצווה קנב בספרו, בה הוא מונה את האיסור להורות הלכה במצב של שיכרות, הוא כותב: "נוהג איסור… מניעת ההוראה בכל מקום ובכל זמן בזכרים, וכן באשה חכמה הראויה להורות" (ראו פתחי תשובה על חושן משפט ז, ס"ק ה). לא יכולים להיות דברים מפורשים מכך: אישה ראויה לפסוק הלכה בכל תחום.
אז היכן בכל זאת הבעיה? מדוע יש הרואים זאת כלא ראוי?
בראיון שהעניקה הרבנית כרמית פיינטוך, מי שכיהנה במשך שלוש שנים כרבנית בקהילת הרמב"ן בירושלים, למוסף שבת של מקור ראשון (ז' סיון תשע"ט), מובא אולי ההסבר לדבר. "אשה אחת אמרה לי", היא מעידה, "ברור שעשית כאן הרבה דברים טובים, אבל זה לא מה שאני רואה מול העיניים כשאני מדמיינת רב". וכאן עיקר הבעיה. הבעיה איננה שנשים תאמרנה דבר תורה בבית כנסת מפעם לפעם. הבעיה היא כשרוצים להעניק להן סמכות רשמית. לתפקד כרבנית בפועל זה דבר אחד, אבל להיקרא רבנית, ולהיות ממונה באופן רשמי למנהיגה ופוסקת הלכה, זה דבר אחר. ואולי לכך התכוונו בעלי התוספות כשכתבו שדבורה היתה שופטת רק מכוח העובדה שהציבור קיבל אותה עליו. אבל מינוי רשמי לא ניתן לה.
כדאי מאד להאזין לדבריה של הרבנית כרמית בעניין הזה:
"כשמגיע אדם בן שלושים, עם הרבה פחות ניסיון חיים, להיות רב קהילה, אף אחד לא מערער על הסמכות שלו. הערעור הזה קשור בנשיות, הוא קשור לזה שמישהי הזיזה לנו את הגבינה, וזה מובן לי. לרבנות יש מסורת, ואני באה בלי מסורת. איך רב נראה, איך הוא מתלבש – יש קודים, יש חוקים, יש המשכיות. הצמיחה של רבנים גברים היא בדרך כלל תהליכית, הדרגתית, ואילו נשים מתחילות עם דף חלק. נכנסתי לתפקיד מאוד מסורתי בלי מסורת."
כל מי (כמוני) שבמצדד במינוי נשים לפוסקות הלכה ורבניות, ראוי שיכיר בקושי הזה. רבנות איננה עוד עבודה ולא עוד ג'וב. גם פסיקת הלכה לציבור איננה עניין של ידע בלבד. עולם הרבנות ופסיקת ההלכה הוא עולם שמבוסס על מסורת ארוכת שנים. שהרי זהו הבסיס לקבלתה של ההלכה – הכניסה למערכת רב-דורית של מעשים ומנהגים אשר קושרים את כל הדורות בעם ישראל לשרשרת אחת. כניסת נשים לשרשרת הזאת היא דבר שנתפס אצל אנשים כניתוק החוליות זו מזו.
אז מה הפתרון? האם ייגרע חלקן של הנשים מעולם ההלכה והרבנות? לא ולא. תפקידנו הוא להתחיל ליצור מסורת בעניין. ככל שיותר נשים ילמדו תורה ברמה גבוהה, יפסקו הלכה ויפנו לתפקידי הנהגה רבנית, כך עינו של הציבור תתרגל אט אט לכך, ותיווצר מסורת בעניין. זה יכול לקחת דור ואולי שני דורות. אבל בסוף הנשים תיכנסנה לשרשרת הרבנות וההלכה. סוף סוף, אם התרגלנו די מהר לראות נשים מנהיגות מדינות, מדוע שלא נתרגל לראותן מנהיגות קהילות?
(פנחס תשעט)