הדלקת שמש בימינו – א

על פי התלמוד, מנהגנו הוא להדליק נרות כמספר הימים היוצאים – ביום הראשון נר אחד ומכאן ואילך מוסיף והולך עד שמדליק שמונה נרות; סך הכל 36 נרות. שמונה נרות נוספים נוהגים להדליק כשמש, אך נר זה איננו מנרות המצווה של חנוכה. זהו עניין פשוט, אך רבים שוכחים אותו, הן בגלל צירוף השמשים לחבילות הנרות והן בגלל המקום ששמור לו בחנוכיות.
השאלה היא מהו המקור להדלקת נר נוסף בחנוכה. בסוגיית התלמוד הדנה במספר הנרות שיש להדליק, לא מוזכר אותו "נר תשיעי". מה, אם כן, מקורו? וכן – האם יש צורך או ראוי להדליק את השמש בימינו?
סוגיית מקורו של השמש קשורה לכאורה לשאלה היכן מדליקים את נרות החנוכה. ממקורות המשנה והתלמוד עולה כי את נר החנוכה היו מדליקים מחוץ לבתים, ברשות הרבים. ואולם, עם שינויי הזמנים הונהג להדליק את נרות החנוכה בתוך הבית. הברייתא (שבת כא, ב) מייחסת מנהג זה לשעת הסכנה, אז היה חשש מגויים שיפגעו ביהודים בעקבות הדלקת הנרות. בעקבות כך מביאה הגמרא את דברי רבא המצריך להדליק נר נוסף:
" אמר רבא: צריך נר אחרת להשתמש לאורה. ואי איכא מדורה – לא צריך, ואי אדם חשוב הוא, אף על גב דאיכא מדורה – צריך נר אחרת".
מפני מה יש צורך בנר נוסף? רש"י מפרש: "לעשות היכר לדבר". כלומר, היות שמעשים בכל יום שאדם מדליק נרות על שולחנו, יש לעשות היכר מיוחד לנרות שהדליק לשם חנוכה. לכן יש להדליק נר מיוחד שלאורו ישתמש ושיוכיח כי שאר הנרות הם נרות מצווה. לפנינו עדות ראשונה להדלקת נר נוסף על נרות החנוכה. אך האם זהו השמש של ימינו? לא בדיוק. מהגמרא עולה שהנר הזה איננו חלק מנרות החנוכה אלא נפרד ומונח במקום אחר (שהרי השימוש היה צריך להיות לאורו; וראה רמב"ם חנוכה ד, ח: "צריך להיות בתוך הבית נר אחר").
במקורות מאוחרים יותר אנו למדים על קיומו של נר נוסף. כך פוסק הטור (או"ח סימן תרעג):
" ומפני שאסור להשתמש לאורה מוסיפין נר אחד שאם ישתמש לאורה שיהא השימוש לאור אותו הנר".
הנר המוזכר כאן איננו אותו נר שהוזכר למעלה אלא נר אחר. נר זה נועד להתמודד עם מקרים שהאדם כבר השתמש בנרות חנוכה, ואנו מבקשים לקבוע שהשימוש היה לאורו של נר חולין זה ולא לאורם של נרות המצווה. מן ההקשר ברור שנר זה הונח בסמוך לנרות החנוכה ולא במקום אחר. ואכן כך עולה מהמשך דברי הטור:
"שאלו לאחי ה"ר יחיאל: נרות חנוכה שמדליקין אחד יותר בסתם לשמש, ולא פירש איזה מהם, יכול אחר כך לברור איזה שירצה להיות שמש, אפילו הראשון או האמצעיות, או דווקא האחרון והכי מסתברא? תשובה: נרות חנוכה אין להפסיק בהן, הלכך האחרון יהיה שלא לשם נר חנוכה, שאם ישתמש לאורן ישתמש לאור אותו הנר ואין שם שמש עליו כי השמש הוא המדליק בו הנרות".
מן השאלה ניכר כי הנר הנוסף הועמד בסמיכות לשאר הנרות ולא היה מובדל מהם. עניין חשוב נוסף אנו למדים מן התשובה שניתנה. אותו נר נוסף איננו מכונה כלל שמש – השמש הוא הנר המשמש להדלקת הנרות ואילו הנר הנוסף הוא נר החולין שנועד למנוע שימוש בנרות החנוכה. נמצא, שאם חפשנו מקור לשמש מצאנו שיש שני "שמשים" – הנר שמדליקים בו את נרות החנוכה ונר נוסף שנועד למנוע שימוש בנרות החנוכה (כאן ייתכן המקור לחנוכיות בעלות שני שמשים; ראה על כך בספר מנהגי ישראל כרך א, עמ' קסז-קסח, וכן כרך ה, עמ' קנב). מיהו אם כן השמש המרכזי, ומה תפקידו? – ברשימה הבאה. (וישב תשע"ח)