רבנות ייצוגית ורבנות מקצועית

שמעתי על תלמידי חכמים שלא עברו את הוועדה הזו רק משום שהם לא היו לבושים בלבוש "הנכון"

כשאנחנו חושבים על רב העיר, למה אנחנו מצפים? אני מניח שרוב האנשים יחשבו על תלמיד חכם ייצוגי, שעושה רושם על כל שומעיו, וכמובן גם בקיא בהלכה ומשמש כ'מרא דאתרא' של כלל העיר.

הבעיה היא שמדובר בשתיים או שלוש תכונות שלא תמיד מגיעות יחד. רבני ערים היום מוסמכים בעיקר על ידי מבחנים הבודקים את בקיאותם ההלכתית. מעבר למבחנים, יש ועדה ברבנות הראשית שעליהם לעבור כדי לקבל את כתב ההסמכה. אך מה הוועדה בודקת? ממה ששמעתי, הוועדה בודקת את בקיאותם במקורות ההלכה וכן בוחנת האם אישיותם הולמת רב עיר. אך מה כלול בבחינה אחרונה זו? כבר שמעתי על תלמידי חכמים שלא עברו את הוועדה הזו רק משום שהם לא היו לבושים בלבוש ה"נכון". אכן, כל אחד יכול לפרש את המושג "דמות ייצוגית" בדרכו שלו.

בכל אופן, גם מי שזכה בכתב ההסמכה הנכסף, דרכו לא סלולה לרבנות העיר. כדי להתמנות לרב עיר, צריך  להיבחר באסיפה, שנכון להיום כוללת את מועצת העיר ונציגי ציבור הממונים על ידי השר והשלטון המקומי. אלא שכיום, הצעת חוק שמקדמים חברי הכנסת שמחה רוטמן (ציונות דתית) וארז מלול (ש"ס), מבקשת לשנות זאת ולהוסיף לאסיפה הבוחרת את כל מועצת הרבנות הראשית (כולל הרבנים הראשיים), מה שמטה את כל המשקל ונכוח מהתושבים המקומיים לשר לשירותי דת ולמועצת הרבנות הראשית. התוצאה היא שרק רבנים שיישאו חן בעיני השר לשירותי דת ובעיני מועצת הרבנות הראשית, שבה ישנה דומיננטיות לשתי משפחות רבנים מרכזיות, יוכלו להיבחר לרבני עיר (שאגב, להם דומיננטיות בבחירת מועצת הרבנות הראשית, וחוזר חלילה). יש לקוות שהצעת חוק זאת לא תעבור.

בכל אופן, רב עיר לא נדרש לעבור "אודישן", במובן החיובי של המושג, בפני הציבור שאותו הוא אמור לשרת. לא בוחנים את הכושר הייצוגי שלו, את הרטוריקה ואת היכולת שלו להתחבר לקהלים שונים. כך נמצא, שאולי כתב ההסמכה שלו מעיד על בקיאותו בהלכה, אך הוא לא בהכרח דמות ייצוגית, שיכולה לקרב את הציבור ליהדות.

כיצד מתקנים כשל זה?

לדעתי, הפתרון הוא להפריד בין האלמנטים השונים של הכישרון הנדרש מרבני העיר. בכל הנוגע לפסיקת הלכה ולמתן שירותי דת, יש למנות לכך אנשי מקצוע. לשם כך לא צריך רב עיר נבחר. תקום מחלקה לשירותי דת בעירייה, כמו שקיים משרד לשירותי דת בממשלה, והיא תספק את כל הצרכים הדתיים באזור. המחלקה תפקח על הכשרות, תרשום לנישואין, תנהל את מערך המקוואות ותהיה אחראית על העירוב. אגב, דבר זה מתקיים היום לא כמחלקה בעירייה אלא בתוך המועצה הדתית. הרב הראשי אולי חותם על תעודות הנישואין והכשרות, אבל בפועל מי שמנהל את המערכות הללו הם רבנים מומחים, שמונו לכך לא בבחירות אלא כמינוי מקצועי, כמו כל תפקיד ציבורי אחר.

לעומתם, רב העיר יישא בתפקיד ייצוגי. הוא יישא נאומים ויעבור בין בתי הכנסת ומוסדות החינוך כדי להפיץ את אורה של היהדות. רב ייצוגי שכזה אמור להיות תלמיד חכם, אבל לא צריך לחכות לשר לשירותי דת או למועצת הרבנות הראשית ואפילו לא לכתב הסמכה רשמי כדי למנותו. מועצה מקומית תוכל למנות רב שהיא חפצה ביקרו בכל עת שתרצה. כהונתו תהיה מוצמדת לכהונת מועצת העיר הנבחרת, שתבחר במי שראוי בעיניה. אפשרות אחרת, מועדפת בעיניי, היא לערוך בחירות לרב העיר הזה במקביל לבחירות למועצת העיר. דרך זו תביא לכך שרבנים ייצוגיים, המקובלים על הציבור, ייבחרו לתפקיד רם המעלה.

בדרך זו נוכל לפתור רבות מהבעיות הכרוכות היום ברבנות העיר. מצד אחד, שירותי הדת ייהפכו למקצועיים יותר ואמינים יותר, ומצד שני תפקיד רב העיר יזכה שוב במעמד וביוקרה שלו בקרב הציבור שאותו הוא משרת, וייתן לרב את הפנאי לעסוק בייצוג היהדות בצורה הראויה. ואם הגענו עד הלום, מסתבר שהפרדת הסמכויות תועיל לא רק לרבנות העיר אלא למערך הרבנות בכלל, כולל הרבנות הראשית. אך על כך ברשימה הבאה.

(חוקת תשפ"ג)