פרופ' משה הלינגר, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטה בר-אילן
בסיום הטור בשבת שעברה התחלנו את הסקירה של המהפכה בלימוד תורה לבנות שעשתה שרה שנירר בתמיכת האדמו"רים מבלז ומגור. נמשיך בכך. בית הספר הראשון של "בית יעקב" נוסד בשלהי 1917 בקראקוב ובו למדו כ-25 בנות בגילאי 14-13 בחדרון קטן. שנירר לימדה: ברכות, תפילה, עברית, יידיש, כתב רש"י, מידות טובות, תולדות ישראל ומלאכת יד. היא בחרה בשם "בית יעקב" לאור נבואת אחרית הימים של ישעיהו: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים… בית יעקב לכו ונלכה באור ה'" (ישעיהו, ב, ב-ה). כמו כן היא למדה מהמדרש על "כה תאמר לבית יעקב" (שמות, יט, ג) – אלו הנשים. אבי הניאו-אורתודוקסיה בגרמניה, רש"ר הירש-שכה השפיע עליה- בפירוש לפסוק אומר כי יש לקרב את הנשים "שהן עמודי התווך של חיי המשפחה". ובספר חורב, פרק עה הוא כותב: "גם בנות ישראל חייבות לא פחות בלימוד תורה שבכתב ובלימוד הדינים שעליהן לקיים אותם בחייהן, כבת-נערה, אם ועקרת בית" (מלכה פיוטרקובסקי, מהלכת בדרכה-אתגרי החיים במבט הלכתי ערכי, תל-אביב: ידיעות אחרונות ספרי חמד, פרק א', עמ' 46-38).
הגיבוי ההלכתי החשוב ביותר למפעלה של שרה שנירר בהקמת "בית יעקב", ניתן על ידי גדול הדור הליטאי, רבי ישראל מאיר הכהן מראדין "החפץ חיים" (1933-1838, פולין) שהכיר בשינוי המציאות במחצית הראשונה של המאה העשרים כגורם המחייב את מתן האפשרות לבנות ללמוד תחומים מסויימים בתורה כגון תנ"ך מוסרי חז"ל וספרי מוסר:
"המלמד את בתו תורה [כאילו לימדה תפלות]… נראה לכל זה דווקא בזמנים שלפנינו, שקבלת האבות הייתה חזקה מאוד, אצל כל אחד ואחד, להתנהג בדרך שהלכו בו אבותיו, וכמאמר הכתוב: 'שאל אביך ויגדך'. בזה היינו יכולים לומר שלא תלמד הבת תורה, ותסמוך בהנהגה על אבותיה הישרים. כעת בעוונותינו הרבים, קבלת האבות נתרופפה מאוד מאוד וגם מצוי שאינה במקום האבות כלל. בפרט אותן שמרגילין עצמן ללמוד כתב ולשון העמים-בוודאי מצווה רבה ללמד אותן חומש וגם נביאים וכתובים ומוסרי חז"ל, כגון: מסכת אבות וספר 'מנורת המאור', כדי שתאומת אצלן ענין אמונתנו הקדושה, אם לא כן, עלול שיסורו לגמרי מדרך ה' ויעברו על כל יסודי הדת חלילה" (ליקוטי הלכות על סוטה כא, מובא אצל פיוטרקובסקי, שם, עמ' 47).
בשנת 1919 החליטה "אגודת ישראל" לתמוך בבקשתה של שנירר ולממן באופן שוטף את מוסדות "בית יעקב". בשנת 1923 הקימה שנירר את בית המדרש הראשון למורות בקראקוב ושם קיבלו הכשרה כחמישים נשים בשנה. היא עברה מעיר לעיר והקימה בתי ספר ומסלולי הכשרה להוראה לתלמידות מצטיינות. בשנת 1933 כבר למדו כ-28,000 תלמידות בבתי הספר של הרשת ב-219 מוסדות. החלטה חשובה מאוד הייתה זו שקיבלה הכנסייה השלישית של אגודת ישראל בשנת 1929 שכל החרדים בפולין יתמכו ברשת. בגיל 52 חלתה שרה שנירר ונפטרה באדר תרצ"ה, לאחר טיפול מסור של תלמידותיה. אלפים השתתפו בהלווייתה בקרקוב.
קשה להפריז בחשיבות מפעלה המהפכני של שרה שנירר. בנות חרדיות בדורות האחרונים למדו במוסדות "בית יעקב" ודומיהן לימודי קודש, שכללו תורה ונ"ך, אגדות חז"ל, ספרי מוסר ועוד. זו הייתה הנורמה, אף שבניגוד לנרטיב החרדי הדומיננטי, היא לא הייתה המשך המסורת היהודית לדורותיה.
ועדיין, נשים למדו בעיקר תחומים פחות נחשבים בלימוד התורה הגברי. ברשת של שנירר וממשיכותיה נשים לא למדו תלמוד, שהוא הטקסט הבסיסי בעולם הישיבות. בדרך זו עדיין נשמרו הבדלים מרכזיים בין גברים ונשים בלימוד תורה. יתר על כן, ללא לימוד של התלמוד ומפרשיו, לא ניתן לאישה להפוך לתלמידת חכמים ובוודאי שלא לפוסקת הלכה.
חשוב לציין שהיו קהילות ישראל שבהן מציאות של לימוד תורה לבנות וברמה גבוהה כולל התלמוד ומפרשיו לא הייתה כה נדירה. כך בבגדד במאה ה-19 בימיו של הפוסק הידוע ה"בן איש חי" (רבי יוסף חיים מבגדד, 1910-1835). כך למשל מופיע באחת העדויות:
”בבגדאד ובהודו נהגו אז היהודים ללמד את הבנות תורה, נשים למדניות ובקיאות בתורה ובספרות הרבנית היו אז תופעה רגילה באותן המדינות, ובמסיבות חכמים ישבו גם הן והיו נושאות ונותנות עמהם בדברי תורה, והיו ביניהן אף נודעות ומפורסמות ששמן הלך לפניהן” (אברהם בן יעקב, יהודי בבל בארץ ישראל: מהעליות הראשונות עד היום, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תש"מ, עמ' 33-32).
(קורח תשפ"ג)
