נקמה זו דרכנו?

כל מי שתורת ישראל יקרה לו, שמדינת ישראל יקרה, שחיי אנוש יקרים לו, חייב להתקומם כנגד מעשים אלו

אירועי הפרעות שהתרחשו בחודשים האחרונים בכפרים הערבים בשומרון בתגובה לפיגועי הרצח הנוראים שבוצעו כנגד יהודים, מעוררים עבורי שאלות מורכבות בנוגע לתפקידי כמחנך במכינה קדם צבאית דתית.

מטבע הדברים, התלמידים שלי חשופים למציאות הקשה הזו, כפי שהיא מוצגת בתקשורת וברשתות החברתיות, הם בקיאים בהתבטאויות של פוליטיקאים (ולעתים אף בשתיקותיהם הרועמות) בנושא. הם עתידים לפגוש את התופעה הזו ותופעות דומות במלא עוצמתן בעוד חודשים ספורים כשיתגייסו לצה"ל ויידרשו לתת מענה למצבים בלתי אפשריים שכאלו כחיילים העומדים על משמרתם.

אשר על כן, ברור לי כי חלק מתפקידי כרב וכמחנך הוא להתייחס למאורעות ולשרטט כנגדם עמדה דתית, הלכתית ומוסרית.

בצד זאת, יש לזכור כי האוכלוסייה ממנה מגיעים רוב תלמידיי אינה הציבור שבניו מאכלסים בד"כ את גבעות השומרון. רוב התלמידים שלי אינם "קבוצת הסיכון" לצאת ולפרוע בכפרים הערבים הסמוכים למקום הפיגוע, ואף על פי כן אני רואה חובה חשובה להתייחס לנושא ולהציע בו קול ברור ופשוט, משום שטיבם של דברים מעין אלו הוא שעשוי לחול פיחות זוחל בערכים מסוימים, ונרמול מעין זה מוביל בסופו של דבר להתגברות תופעות אלימות חמורות שכאלו.

קשה שלא להבחין בתהליך המדאיג שעברה החברה הישראלית בכלל והציונות הדתית בפרט, כאשר רק לפני שנים ספורות היה הכהניזם עמדה לא רצויה ולא לגיטימית במרחב הציבורי שלנו, שהמיינסטרים הדתי והפוליטי נרתעים ומחרימים אותה, ומה שזלג להיות "בלוק טכני" הפך תוך שנתיים לשותפות ערכית אמיצה במרכז החברה הדתית.

אין חולק או מערער על עוצמת הזעזוע והאימה נוכח פעולות הטרור הבלתי נגמרות מצד אויבינו. כל אבן שנזרקת, קל וחומר כל כדור שנורה וכל סכין שמונף על יהודי או יהודייה, צורבים בבשרי ומטלטלים את עולמי. הלב רותח והדם בוער נוכח הזוועות הללו, כחייל בעבר וכקצין מילואים בהווה, אני מחזק את ידיהם של אנשי כוחות הביטחון במאבק התקיף כנגד הטרור הערבי.

ובצד זאת, חשוב לזכור ולהזכיר יום יום – אין, לא הייתה ולעולם לא תהייה, הצדקה כלשהי, משום סוג ומשום נימוק, לפגיעה מכוונת באדם או ברכוש, שלא על ידי כוחות הביטחון. כל פגיעה באוכלוסייה שאינה מעורבת בפעילות טרור, היא פשע חמור שאסור מדאורייתא ומדרבנן, מחוק המדינה ומדין תורה, על פי השכל הישר ועל פי המוסר הטבעי. מציאות שבה אנשים ששם שמים נישא על פיהם אוחזים בנשק כקלגסים ומציתים בתים על יושביהם היא חילול השם שאין כדוגמתו. לעולם לא נוכל להשלים עם קיומם של קוזקים בני דת משה.

נס תקומת ישראל בארצו, מתבטא לא רק בשיבה לאדמת ישראל, אלא בעיקר בשיבה לשלטון ישראל. מהות הציונות היא לא רק הארץ היהודית אלא גם השלטון היהודי. מציאות בה אזרחים אוחזים בנשק ונוטלים את החוק לידיהם היא החרבת השלטון והממלכה וקריאת תגר על הריבונות היהודית בארץ ישראל. מעשי הפרעות בכפרים הערבים להם אנו עדים בחודשים האחרונים אינם רק אלימות מכוערת, פגיעה בחיי אדם וברכושם, אלא גם מעשים אנטי-ציוניים במהותם.

כל מי שתורת ישראל יקרה לו, שמדינת ישראל יקרה, שחיי אנוש יקרים לו, חייב להתקומם כנגד מעשים אלו. לדווח לרשויות החוק על כל חשש למעשה כזה ולהתלונן על כל מי שמעורב בפעילות שכזו – לטובת חיי מי שעלול להיפגע, לטובת עם ישראל כולו ואף לטובת אותו פורע, שדיווח שכזה יכול להציל אותו מלהיות פושע ושופך דמים.

כך אמשיך ואומר לתלמידיי, לחבריי, לילדיי, לבני קהילתי ולמי שמוכן לשמוע. בתור יהודים, בתור שומרי מצוות, בתור ציונים, בתור בני אדם – נעמוד כנגד תופעות אלו. כחיילים נמשיך להילחם בעוז בטרור המכה בנו, ובצד זה לא ניתן לקומץ פורעים להחריב את אשר בנינו.

(בלק תשפ"ג)